פוסט של ורד נעם, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

"רבא: דבריי הוצאו מהקשרם", או: הצדקה של מניפולציה בעריכה

בדף שלנו מופיעה אחת ההערות הביקורתיות החריפות ביותר של התוספות, הכוללת בתוכה לא רק הבחנה חדה בין מימרות האמוראים למעשה העריכה שהוציא אותן מהקשרן, אלא גם ניסיון פוסט-מודרני לנחש את טיב הרפלקסיה של העורך על מעשהו, ומתוך כך הצדקה (אפולוגטית?) למעשי עריכה מסוג זה.
הגמ' תוהה, בסוגית ראי לסוגיה הפותחת בשבת (ועל כך אולי בפוסט נפרד), מהן ה"שתים שהן ארבע" במשנתנו בשבועות, להבדיל מ"שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ" במשנת שבת. תחילה מנסה הגמ' לתרץ שמשנתנו נתכוונה להוצאה מרשות היחיד בלבד. הוצאה אל רה"ר בידי העומד בחוץ ובידי העומד בפנים הן שתים שחייבין עליהם, ואילו עקירה בידי אחד והנחה בידי שני הן השתים הנוספות שפטורים עליהן. לאחר שנדחה פירוש זה בשל ההיקש למראות נגעים שכולהו לחיובא, מתרץ רב פפא שהארבע של משנתנו הן שתי ההוצאות ושתי ההכנסות שחייבים עליהן. כאן תוהה הגמ': "והא יציאות קתני!" ורב אשי מתרץ "תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה" ומביא ראיה ממשנת אבות מלאכות בשבת השונה "המוציא מרשות לרשות" אף על פי שבוודאי כוונתה גם להכנסה (ורבינא מדייק כן גם מהמשנה שלנו, הפותחת של שבת/שבועות).
בשלב זה חולק על הסבר זה רבא: "רבא אמר", ומציע פירוש אחר ללשון "יציאות". יציאות פירושן רשויות ("דהיינו מוצאות ומבואות", כלשון התוספות), ועל ידי קיומן של שתי היציאות/רשויות – של יחיד ושל רבים – יש גם פעולות אסורות בחוץ ובפנים.
דא עקא שרבא אינו יכול לחלוק על דברי רב אשי שחי אחריו, ולא יתכן שהשתתף בדיון שראשיתו הראשונה בתירוץ רב פפא תלמידו והמשכו בדורות שאחריו (אכן בשל קושי זה תוקן בעד נוסח יחיד לסוגית שבת: אמ' רבא, במקום רבא אמר).
התוס' מעירים – "יש שמוחקים רב אשי בתירוצא דלעיל, דהש"ס לא היה קובע דברי רבא אחר רב אשי...".
שימו לב שכבר בקושייתם מבחינים התוס' בין דברי האמוראים עצמם לבין העריכה. לא זו בלבד שרבא לא יכול היה להגיב על דברי רב אשי, גם העורך לא היה מרשה לעצמו מניפולציה כזאת.
אבל באמת אין למחוק את שמו של רב אשי, "דמילתא דרבא לא קאי לתרוצי קושיות, ורבא לא בא אלא ליישב, דמתניתין דקתני יציאות ולא קתני הוצאות, דיציאות משמע מוצאות ומבואות, דהיינו רשויות. והש"ס קבעה כאן משום דבהכי מיתרצא פירכא ד"הא יציאות קתני". תדע, דאי בא לתרץ מי דוחקו לומר כן? הא על כורחך תנא הכנסה הוצאה קרי לה מההיא דהמוציא מרשות לרשות!"
התוס' מסבירים שדברי רבא נאמרו במקורם כפרשנות ישירה על המשנה בשל קושיה לשונית, ולא נועדו כלל לתרץ את הקושיה על דברי רב פפא, שבמילה "יציאות" נכללות הכנסות, שהרי קושיה זו מתורצת מאליה מכוח משנת המלאכות, כפי שאכן תירצה רב אשי.
יתירה מזו, *גם העורך כלל לא התכוון שנאמין שרבא מגיב על רב אשי*. כאשר "הש"ס" מציב יחידה שנאמרה בהקשר מסוים בהקשר אחר לגמרי, הוא אינו יוצר מצג שווא כי אם משתמש באותה יחידה שימוש משני מוצהר, כמין אלוזיה, מליצה או ציטטה מכוונת: הוא מבקש לטעון שיחידה זו מתאימה *גם* לתירוץ הקושיה הנוכחית – "בהכי מיתרצא פירכא".

השאלה של תודעת העורכים היא אולי השאלה התרבותית המסקרנת ביותר. האם מתקבל על דעתנו כקוראים מודרניים לימוד הזכות של התוספות?