הגמרא אומרת שכהן שהיזה חטאת העוף או חטאות הפנימיות ולאחר שהיזה ועדיין הדם לא הגיע ליעודו, נקטעה ידו והפך לבעל מום, הרי העבודה פסולה כי העבודה עדיין לא נגמרה עד שהדם יגיע לאויר המזבח.

למה הגמרא לא שואלת על סתם זריקה בשאר הקרבנות? למה דוקא הזאה?


אגב, האבני נזר מביא מקרה דומה, הקטרת האימורים. לכאורה העבודה לא נגמרת עד שיאחז בהן האור. כפי שמובא שזר שהיפך בהן חייב מיתה משמע שזה עדיין עבודה לגרום לאימורים להתאכל. מה יהיה הדין אם כהן יניח בשר על המזבח ונהיה בעל מום מיד לאחר מכן ולפני שמשל האור בבשר. האם גם אז נאמר שההקטרה נפסלה.