לכל אחת מהאפשרויות המובאות בזה מהויקיפדיה מה נחשב עבודה זרה ומה לא ואם יש שמותר. לבסוף : האם הכנסת ידיים למים רותחים ג"כ נחשבת כמו הליכה על גחלים ( להזכיר : הסיפור על בנות רב נחמן - כשפים ? חיזוק נפשי עצמי ? ) ? :

הליכה על גחלים

הליכה על גחלים היא פסיעה ברגליים חשופות על גחלים לוחשות או על פחם לוהט. הליכה על גחלים מיושמת על ידי בני תרבויות רבות ברחבי העולם. האזכור ההיסטורי הראשון להליכה על גחלים הוא מעידן הברזל באזור תת היבשת ההודית בסביבות 1200 לפני הספירה.[1]

לרוב מבוצעת ההליכה כטקס חניכה, שבו ההליכה מייצגת את הכוח והאומץ של האינדיבידואל. במקרים אחרים מייצגת ההליכה את האמונה של האינדיבידואל. כיום, מבוצעת ההליכה בסמינרים מאורגנים וסדנאות בנייה עצמית כתרגיל לבניית ביטחון עצמי. ההליכה רומזת על האמונה שמעשה האומץ אשר דורשת ההליכה, מראה על עזרה של כוח עליון, אמונה חזקה או ביכולתו של האינדיבידואל להתמקד ברוח אשר מעבר לחומר.[2] פיזיקאים מודרניים חושפים את הכזב מאחורי האמונה הזו, ומראים כי כמות הזמן אשר בה כף הרגל נוגעת באדמה אינו מספיק על מנת ליצור כוויה מפחם שאינו מוליך חום טוב יחסית.[1]



תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
2 הסבר
3 סכנות
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכה על גחלים מיושמת במספר מקומות בעולם:
א. מגוון שבטים ברחבי איי פיג'י.
ב. בידי מאמיני פלג השיעה באסלאם בעשוראא, היום התשיעי והעשירי של חודש מוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. וזאת כדי לקונן על מותו של חוסיין נכדו של מוחמד.
ג. על ידי חסידי הכנסייה האורתודוקסית המזרחית ביוון ובבולגריה בטקסים דתיים פופולרים.[3]
ד. על ידי פאקירים.
ה. הבושמנים במדבר הקלהארי. הם מבצעים הליכות אלה מאז תחילת היותם בשבטים. חשוב לציין כי הבושמנים משתמשים באש גם כגורם מטהר במגוון מטקסיהם.
ו. על ידי הודים בני דת ההינדו בדרום אסיה ובתפוצתם בדרום אפריקה, מלזיה וסינגפור. ההליכות מתבצעות בזמן פסטיבלי ה-Thimithi.
ז. על ידי ילדות קטנות בבאלי בזמן טקסי ה-Sanghyang dedari אשר בו מיוחס לילדות כי הן רדופות על ידי רוחות מיטיבות. [1]
ח. על ידי בודהיסטים וטאוסיטים יפנים.
ט. על ידי מגוון שבטים ברחבי פולינזיה כפי שתועד במגזינים מדעיים, (תיעודים שגובו על ידי תמונות) בין השנים 1893-1953. [2] [3]
ט. סמינרים ליישום עצמי וסמינרים לניהול. בין הידועים אשר מעבירים את סמינרים אלה ניתן למצוא את אלן לואיס, פגי דילן וכן את אנתוני רובינס.

הליכה על אש קיימת כבר כמה אלפי שנים עם תיעוד שמגיע כאמור עד ל-1200 לפנה"ס.

[4] תרבויות ברחבי העולם מיוון ועד סין השתמשו בהליך לטקסי בריאות, חניכה ואמונה. [4] בעולם המודרני נהייתה הליכה על גחלים פופולרית מחדש בארצות הברית בשנות השבעים כשהסופר Tolly Burkan החל בקמפיין לשם הסרת המסתורין מעל הליך זה. הוא הציע קורסי ערב להליכה על אש אשר היו פתוחים לציבור הרחב. הדרישה לקורסים הייתה נרחבת עד אשר 1984 שנה בה החל בורקן להכשיר מאמנים בתחום.[5] לאחרונה, מיושמת ההליכה בקרב אנשי עסקים על מנת לעורר רוח צוות וכן כגישת רפואה אלטרנטיבית.[4]

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעת מפגש בין שני גופים בעלי טמפרטורות שונות, הגוף החם יותר יעביר חום לגוף הקר ולכן יתקרר ואילו הקר יותר יתחמם, התהליך יתמשך עד ששני הגופים יגיעו לטמפרטורה זהה (שתהיה גבוהה מהטמפרטורה המקורית של הגוף הקר ונמוכה מזאת של הגוף החם) או עד שיופסק המגע בין שני הגופים.[6] גובה הטמפרטורה הסופית הנ"ל והזמן שיקח למערכת להגיע אליה תלוים ביחסים התרמודינמיים של שני הגופים. שלושת המאפיינים הייחודיים לכל סיטואציה אשר יקבעו באיזו מהירות תתקבל הטמפרטורה הסופית הם טמפרטורות הגופים, צפיפות החומר, קיבולת החום של כל אחד מהגופים והולכת החום שלהם. השורש הריבועי של מכפלת הולכת החום, צפיפות החומר וקיבולת החום נקרא thermal effusivity והוא נותן לנו את המידע לגבי כמות אנרגיית חום שהגוף אוגר או משחרר בפרק זמן מסוים ליחידת שטח אחת כשפני השטח בטמפרטורה מסוימת. מאחר שבהליכה על גחלים, החום אשר נספג ברגליים הוא למעשה החום הנפלט על ידי הגחלים, החמים יותר, טמפרטורת פני השטח חייבת להיות קרובה יותר לטמפרטורה של הגוף עם ה-thermal effusivity הגבוה יותר. הגופים אשר מוצבים במשוואה במקרה הזה הם הרגליים והגחלים[1][4].