לכאו' הגמ' לומדת שצריך 7 חקירות ע"י שילוב של ג"ש הקש פרשוית וייתור מילים.

דרך מאד מסובכת ללמוד דבר מאד פשוט
למה פשוט?
כי אם יש צורך לאפשר הזמה וההזמה לא מתקיימת בלא חקירות אלו הרי שניתן ללמוד החקירות וכמותן מדעתנו מעצם העובדה שיש צורך לאפשר הזמת העדות.
לכאו' כך גם סבר ר"י

מה סברו אא"כ חכמים שהצריכו כל אותו לימוד מפולפל?
אלא שבסוגיה כאן נראה שברור שהעדים צריכים לדייק בדבריהם מחד אך מאידך לא ניתנה תורת עדות למצלמות עם שעונים דיגיטליים מובנים אלא לבני אדם ולכן יש טווח מסויים של טעות שניתן לקבל אצל העדים בלא שנכחיש עדותם כי אחרת לעולם לא ידייקו בדבריהם לחלוטין (לא ידייקו על 'השניה').
כיצד נדע כמה הוא טווח הטעות הלגיטימי? (וכן אולי התורה באמת לא מצפה שהב"ד יהרגו אי פעם מישהו וכמו שההתראה וקבלתה הופכים ההוצאה להורג לבלתי מעשית כך גם הצורך בדיוק מוחלט אינו מעשי אך זו בדיוק כוונת התורה?)

אפשרות א' ללימוד טווח הטעות- סברא, כמו כל שיעורי חכמים שקבעו מדעתם (לאפוקי ממה שנמסר בהלל"מ)
אפשרות ב'- ללמוד מהפסוקים שלנו
נראה שלחכמים כדי שנוכל לפתוח את גבולות הטעות של העדים צריך שיהיה לכך רמז בפסוקים וזאת מצאו בכך שכל חקירה נלמדת בפנ"ע ויש לה ממילא גדרים וגבולות, וכל דבר שיש לו גבול י מקום לבררו בניגוד לדבר שהוא חוק של קו בלבד שאז אין מקום לחפש גבולותיו.
לכן מיאנו חכמים לקבל דרכו של ר"י שלא מאפשרת חריגה הגיונית לדעתם וחיפשו לבסס החקירות על הפסוקים דווקא