"בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק מהו?
מנפח רב ששת בידיה נשתתק , אפילו אחד בסוף העולם נמי ? התם לא קאמר הכא קאמר".
מבאר רש"י
"מנפח רב ששת בידיה. כלומר רוח הוא זה שאמרת כיון שנשתתק מה הועיל אי להכי אתית למיחש אפילו אחד בסוף העולם נמי אימא בכל היוצאין ליהרג שמא יש אחד בסוף העולם שידע לו זכות: ופרכינן מי דמי התם לא אמר הכא אמר".
מה היתה ההו"א של רב ששת בהשוואה לאדם שאינו קשור לדיון מלכתחילה?