מאי נפקא מינה מהדיון הארוך אם היה עוד מישהו כמו משרע"ה ורבי יהודה הנשיא או לא, ומה זה מפריע אם היה עוד מישהו אבל שהיה בימיו מתחרה לתואר, ובמה זה נוגע לנו בימינו מבחינה ערכית או מוסרית או תורנית אחרת ? בכלל, כיצד מעריכים תורה וגדולה ? הרי גם רבי יהודה הנשיא לא נעשה ביום אחד גדול הדור בתורה אלא רק לאחר שכל גדולי התורה בדור שלפניו הלכו לעולמם, וגם את הונו לא עשה רבי יהודה ביום אחד אלא ודאי רק בגיל מבוגר, ואין שום התיחסות לשאלה כמה זמן היו בגדולתם, משמע אפילו לו היו יום אחד במצב זה דיים.
אם לומר לנו שמי שזכה להכל בעצם לא נהנה מכלום בעוה"ז ואפילו סבל בשביל הכלל, מה זה אומר לאדם הרגיל כמונו ?
בקיצור - למה הובא כל הדיון הדקדקני והארכני הזה, מה הוא בא ללמדנו ?