רש"י ד"ה "שזמנו כתוב - זמנו הוכיח שנכתב באחד בניסן בשמיטה והוציא בעל חוב על חבירו על ידי משכון או על ידי פרוזבול שלא משמטתו שביעית או שהגיע זמנו לגבות קודם ראש השנה של שמינית ושביעית בניסן אינה משמטת אלא בסופה דכתיב (דברים טו) מקץ שבע שנים לסוף שביעית וזה קדם ותבעו".
משמע שאין בעיה לגבות חוב זה אפילו כאשר התאירך הכתוב בו אינו אמת.
רש"י ד"ה "דלא שכיחי אינשי דמוזפי - משום דמתייראין מן השמיטה (כדי) שלא תשמט מעותיהם דליכא למימר איחרוהו וכתבוהו דלא מרעי לשטרייהו שהכל מרננין אחריו לומר מזוייף הוא שאין דרך להלוות בזמן שמיטה"

למה "מתייראין" אם יש משכון או פרוזבול שהלוואה תשתמט ?