בבא מציעא ד' א' רש"י בדיבורו המתחיל "תאמר"

תאמר. בשבועה דעדים שאינו נשבע על מה שהעידו אלא על מה שלא העידו ועל כפירתו הוא נשבע ולא אהעדאתן ומנין לך להחמיר כל כך

כיצד באה לידי ביטוי החמרה,כלשון רש"י,שאם על ידי עדים המעידים על מקצת הטענה,נשבע הנתבע על מה שכפר,ואילו על ידי אחד הוא נשבע על מה שהעד מעיד?

מה בדיוק ההחמרה פה,אני לא מבין...להשבע על משהו שאתה כופר בו יותר חמור מלהשבע על משהו שמעידים אותך עליו?או שאולי ההפך,יותר חמור הוא הדבר להשבע על דבר שמעידים עליך לעומת דבר שאתה כופר בו?

תודה רבה לכל מי שעוזר,שפע ברכות