"דא"ר יוחנן: בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה, קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה".

הערה קטנה, לכאורה, למה צריך לומר "והקדישה", הרי כשאדם מקדיש חצי בהמה, יש דין של פשטה קדושה בכולה, רק שכאן לא היתה יכולה הקדושה לפשוט בכולה בגלל שהחצי השני היה שייך לשותף. אמנם בשניה שקנה את החצי השני, היתה צריכה הקדושה לפשוט ביתר הבהמה,
או שנאמר שמכאן ראיה שהקדושה פושטת בכל הבהמה רק בזמן ההקדשה בפה,
ומכיוון שעכשיו לא הקדיש בפה כלל, רק קנה את החצי, ממילא אין את הד'ין של פשטה קדושה בכולה.