הוא לא שם לב שאותו היום היה תשעה באב, שזה לא זמן לשחק בפלייסטיישן, זה יותר זמן שמתאים לשבת ולחשוב על חורבן הבית ולמה זה קרה פעם, במקום זה הוא חשב על כמה הוא מרוויח ומפסיד במשחקים שלו, מה הוא שווה ואיזה ערך יש לו.
במנחה הוא הלך לכותל והניח תפילין כהרגלו בכל יום, אחר כך הוא שם מטבע בקופה כי הבין שזה יום צום, הוא שם עוד אחת ועוד אחת ובכל מטבע שהוא שם, הוא הרגיש שמשהו טוב קורה לו, שהוא בונה עוד אבן מאבני הכותל, הוא ממש ראה לנגד עיניו את הכותל נבנה ממטבעותיו, זה לא היה הזיה, זה באמת קרא לו.
הוא המשיך לשים מטבעות בקופה והרגיש כאילו הוא משחק במיינקראפט אבל הפעם על באמת, לא וירטואלי, מולו זה קורה ממש.
בשלב מסוים הוא כבר לא יכל להפסיק, הוא נהיה מכור למציאות שיצר, הקדיש את מטלטליו לבית המקדש, חזר ופדה אותם בפני שלושה, העריך כלים כמו שמעריכים אדם, אמר ''ערך כלי זה עלי'' הוא הרי יודע שאין ערך לכלים, כל בן אדם יודע שאין ערך לכלים, הוא רק גמר ואמר לעצמו שיתרום את שווי דמי הכלים להמשך המשחק.
המשיך והעריך את עצמו בחמישים שקלים, התפיס חפצים שהיו לו לערך שלו עליו, איבד את הגבול בין האדם לחפץ הפך מטלטלים לערכים וערכים למטלטלים, בסוף הוא עמד באמצע הרחבה וצעק בקול ''ערכי עלי'' ואז הוא ראה התגלות מול עיניו, מזבח ומנורה ופרוכת והוא הרגיש איך הוא היה חייב לצעוק את זה בקול. הגיע כהן מלווה בעוד שניים נוספים כדי לגבות ממנו מטלטליו כי הוא צעק בקול ''ערכי עלי'' ולא נותרו לו מטבעות בכיסיו, ראה הכהן שגם מטלטלים אין לו אז הוסיף עוד שבעה להשלים למניין כדי לגבות ממנו את הנכס שלו בטאבו בנוכחות עשר דיינים, שזה יהיה ברור שלא יהיו טעויות.
אז הוא ראה עבד שנכבש ב48, אמר הלה ''דמי עלי'', נבהל העבד והתחיל לברוח, חשב שרוצים את דמו בגלל חורבן בית המקדש, רץ הכוהן ותפס אותו, הלך לשום את העבד, פתח לו את הפה והביט בשיניו כדרך שעבד נמכר בשוק, העריך אותו במחיר של קרקע. רצה הכוהן לשום את שערו בנפרד כי קווצותיו היו סדורות כגפנים טעונות ענבים העומדים להיבצר, אבל אז הוא לא ידע מה לעשות אתו, האם שערו העומד להיגזז כגזוז דמי והוא בעצם רק פאה שמוטלת על גולגולת יבשה או ששערו מחובר לקרקעית קרקפתו כשיח קוצני שהולך ומשתבח והוא צריך את המניין עשרה איתו להפקיע את שערו ממנו.
הביט בו העבד בוש ונכלם, צעק לו בקול ''הכול בגללך'' כי הוא כל היום משחק במשחקים וירטואליים וכשהוא מפסיד הוא מתמלא בשנאה, בשנאת חינם.