רש"י במקום "כיוון שעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות וכו".
לפי הסבר זה , אין חילוק אם יש או בו מעשה וכך ראוי לו.
מספר שורות קודם עונה הגמרא מדוע אין לומדים מהפסוק "לא תענה ברעך עד שקר" שעדים זוממים לוקים (כאשר לא ניתן לקיים בהם "כאשר זמם") שהרי על שקר בלבד אין מלקות שהרי זה לאו שאין בו מעשה.
אליבא דרבא לכאורה אין חילוק ומדוע שלא נלמד לשיטתו שלוקים על עצם השקר ?