מעניין שהגרש"ז אוירבך זצ"ל , ביאר שחוכמה באה מיכולת האבחנה וההבדלה בין דינים שנראים על פניו דומים בדיוק כעין האבחנה שבין ערבות לאסמכתא וזו החוכמה הנובעת מהעיסוק בדיני ממונות ולכן ההבדלה ניתנה בברכת חונן הדעת.

ברמב"ם הדברים מקבלים הסתכלות הפוכה אבל הדברים מתחברים להם ביחד.
עפ"י הפסוק "והאדם ידע את חווה אשתו" מבינים שהידיעה מהותה חיבור.

הרמב"ם פותח את משנה תורה בספר המדע
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו"
ומסיים את משנה תורה בהלכות מלכים ומלחמותיהם:
"באותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
הידיעה אם כן - חיבור .

"כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"
מצד אחד היכולת להבחין בין דברים ומאידך הכל תוך חיבור אל אמת אלוקית, מבטיחה משפט צדק ואמת - "איש אשר רוח בו".