"החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו. אמר ר' אלעא אמר רב בשעמד בדין. והא הרגו קתני ! אמר רב אדא בר אהבה שעשאו טרפה. והא אר"נ תני תנא מת וקברו ! התם דיתבי דייני אפומא דבירא וחייבוהו" !!

הגמרא נכנסת כאן למצב נדיר באופן קיצוני , האמנם עד כדי כך מצמצמים את הדיון למצב כה קיצוני ?

אולי הדברים יובנו עפ"י דעת הרמב"ם בספהמ"צ מצווה קעו :

"והמצוה הקע"ו היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם, ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע, ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש... וכן ימנו שוטרים ונוגשים בעם יסובבו בשוקים וברחובות ויביטו עניני העם בעסקיהם עד שלא יעשו עול ואפילו בדבר מועט"

לדעת הרמב"ם , תפקיד הדיינים אינו רק עשיית דין צדק , אלא חינוך והשגחה על הדור ואם כך , אפשר בהחלט להבין את המציאות ובה הדיינים אכן היו על שפת הבור שנמצא ברה"ר וכן , גם הספיקו לדון דין עפ"י האמת האלוקית.