מסופר שם שאביי חשש לרשום "העתק זהה למקור" ולכןאמר לספר לכתוב שטר מזוייף
האם זה לא נקרא "בפני עיוורלא תשים מכשול"?
זה לא קצת רמאות? סוג של יידשע פולישטיק שבזכות זה כל כך אוהבים אותנו?

הרי רשום "לא תגורו בפני איש" לא פשוט יותר להגיד בנימוס שיש לו בעיה כלשהיא
ומה היה קורה אם הוא אכן היה משתמש בעתק כי נגנב המקור ?
איך אביי היה מתחמק מזה ? מאשים את הש.ג. ? את הסופר ?