"הנהו ערבאי דאתו לפומבדיתא דהוו קא אנסי ארעתא דאינשי אתו מרוותיהו לקמיה דאביי א''ל ליחזי מר שטרי' ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה דאי מיתניס חד נקיטינן חד בידן אמר להו מאי אעביד לכו דאמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה אחת דלמא טריף והדר טריף הוו קא טרדי ליה אמר ליה לספריה זיל כתוב להו הוא על המחק ועדיו על הנייר דפסול אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי ודלמא רישומו ניכר ותניא נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר כשר אמר ליה מי קאמינא שטרא מעליא אל''ף בי''ת בעלמא קאמינא".
א. אם הטרידוהו לאביי לכן "נכנע" ויעץ להם עצה ?
ב. מה הטעם בעצה שאינה מובילה לשום פיתרון חוץ מאשר שתיפסקנה ההטרדות.
ג. ואם יתברר להם שעצתו היתה רק לדחותם מעליו , הרי ישובו ויטרידוהו.
ד. מה לומדים מהנהגתו זו של אביי ?