גמ' בחזקת מי ר' אילא אמר בחזקת יורשי האם
ר' זירא אמר בחזקת יורשי הבן
כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אילא קם רבה בשיטתיה דרבי זירא אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט:

מה הקשר בין אוירה דא"י למחלוקת זו?
נ"ל לבאר כך:
שתי הסתכלויות שונות יש על הרכוש בעולם
הראייה הארצית הרגילה והנפוצה אצל תושבי חו"ל בד"כ הגןרסת שהנכסים הינם רכוש פרטי של מאן דהו וכל שיש לברר זה מי הפרט שלו שייכים הנכסים והוא בתורו עושה בנכסיו ככל העולה על רוחו.
ויש ראיה אחרת 'ארצישראלית' הנכסים אינם רק רכוש פרטי אלא הם גם ייעוד משפחתי

ההבדל נובע מהמציאות הבאה:
בחו"ל (כך היה לאורך כל הגלות ולמעשה גם בימנו בחלקים נרחבים של העולם) רכושו של היהודי הוא שלו רק עד הפוגרום/ גרוש הבא ואין באמת משמעות ל'נחלת אבות' ול'השקעה לדורות' לכן התפיסה הופכת למאד 'רכושנית' מחד-מחמת הפחד התמידי לאיבד הרכוש ומאד לא מרחיקת ראות מאידך.
לעומת זאת בא"י זה המקום היחיד שבו יכול היהודי להמשיך לקיים רכוש משפחתי לאורך דורות וממילא גם להתייחס לרכושו בפחות לחץ וביותר הבנה שמדובר בסופו של דבר ברכוש שהוא גם כללי משפחתי ולא רק שלו בלבד.
כשזכה ר"ז לעלות לא"י ולחוות את מציאות החיים של אנשים שמעבדים דורות רבים את אדמותיהם שלא מתוך מרדף להשיג רכוש רב ככל הניתן אלא כמציאות חיים טבעית הבין פתאום כמה צדקו דברי ר"י שהוציא הממון ממי שהיה קצץ יותר תפוס בו והחזירו למקורו המשפחתי