שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואף על גב דליתיה בבריא!
רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה
רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בבריא וכדרב הונא אמר רב
דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה

לפי רב אחא ניתן ללמוד דינו של שכ"מ המצווה להעביר הלוואתו לאחר מדין 'מעמד שלשתן'
אומנם הדברים קשים הרי אמרנו שדין 'מעמד שלשתן' הינו כהלכה שאין לה טעם ולא למדים ממנה למקום אחר וכיצד אם כן למד ר"א משם לכאן?
ובעיקר קשה, הרי אין כלל דמיון בין מצב 'מעמד שלשתן' שבו כולם נמצאים באותו מעמד למצבו של השכ"מ ואם כן כיצד יעלה על הדעת ללמוד משם לכאן?

אלא שצ"ל שיש כאן מעמד שלשתן אפילו שהזוכה והלווה לא נמצאים בפני השכ"מ!
כיצד ייתכן הדבר?
כבר הזכרתי פעם היסוד ש"נשמות ישראל נשמה אחת היא אלא שמחולקת באברים הרבה"
לפי יסוד זה נבין שבאמת כל ישראל מחוברים בנשמתם ונחשבים כגוף אחד הנמצא בסמיכות זה לזה בכל עת
אלא שבחיים הרגילים אמת זו נסתרת מעיננו בגלל הגופים הנפרדים ולכן ההלכה המתייחסת לנראה לעיניים מתייחסת לישראל כאברים ששייך בהם פרוד
אומנם בשעה שאדם נמצא על ערש דווי וגופו נראה כקליפה בלבד לנשמתו שגלויה לעין כל, ברגע זה גם מתברר ש'הכל קרוביו' של מת ולכן גם כל ישראל נראים כאילו הם איתו במקומו, אם כן יש כאן מעמד שלשתן ממש ויכול להעביר ההלוואה לזוכה בלא פקפוק.