"א"ר זירא אמר רב מנין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה ?.... (סיום הדברים בדף קמז,ב) אינה של תורה ועשאוה כשל תורה".
פוסק הרמב"ם בהל' זכיה ח,ב
"שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן ודבר זה מדברי סופרים ואע"פ שאינו אלא מדבריהם עשו אותה כשל תורה כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימים"

מאי נפק"מ אם עשו דבריהם כשל תורה אם לאו , אם יש פסוקים כאסמכתאות אם לאו לענין נתינת תוקף לתקנת חכמים שנועדה לצורך תיקון וכפי הסברו של הרשב"ם בהבנת תקנה זו "ונראה בעיני דלהכי תקון רבנן שיקנו דבריו באמירה שאם אין דבריו נקנין חיישינן שמא תטרף דעתו בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו" ?