כמה הערות ב"ב דף קכא

א) רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה

ויש לעיין, מדוע "טוב" היינו שלא הסריחו ו"מטיב" היינו שנתנו לקבורה. וצ"ב בזה. 
ועוד יש לי להעיר על הרשב"ם שכתב וז"ל דאמר רב מתנה כו' - ולכך שמחו שזכו לקבורה ושלא הסריחו עכ"ל 
וקשה, חדא מה כוונתו בזה, ועוד מדוע שינה מלשון הגמרא והקדים קבורה לסרחון. ואולי עיקר ההטבה היתה הקבורה וצ"ע. ועיין לשון רשב"ם פסחים דף קד:

ב) מאן דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אימיה
ויש לומר ע"ד צחות ששמו רב יוסף ולא רב יסיף ודו"ק
ועיין רשב"ם ד"ה מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אימיה - שימות בחצי ימיו כמו וזכרם לא יסוף מזרעם לשון כליה ולא גרסי' יאסף דא"כ מאי קבעי תלמודא הא מילתא דפשיטא היא דיאסף לשון מיתה "כדכתיב יאסף אהרן אל עמיו"
ותמה ר"י פיק ז"ל (בספר אומר השכחה) על הרשב"ם שהביא פסוק מבמדבר ולא הביא מבראשית וכמו שהביאו התוספות במסכת תענית וצ"ע


ג) יום תבר מגל ועיין רשב"ם שנשברו הקרדומות כו'
ויש לעיין , חדא מה הטעם ששברו הקרדומות, ועוד קשה שבל תשחית הוא וצ"ע

ד) רשב"ם אחיה השילוני ראה את עמרם ואליהו ראה את אחיה - גמרא. והאי תנא לא סבירא ליה אליהו זה  פנחס דאם איתא לימא "משה ראה עמרם ופנחס ראה משה" ועדיין הוא קיים ולא איצטריך ליה אחיה כלל.
ועיין תוספות בד"ה שבעה קפלו כל העולם. האי תנא סבר דאליהו לא הוה  פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי "דיאיר ראה יעקב וראה פנחס" וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם
וצ"ע במה נחלקו?

החותם בכבוד רב,