''מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב'' אמרו וניסו לעודד אחת את השנייה, הן חזרו הרגע מלוויה עצובה עצובה, קברו לבד את אבא שלהן, אבוש שלהן.
הוא היה יכול לחיות עוד הרבה שנים, כוחו היה במותניו אבל מת בגיל צעיר, בעוון חילול שבת.

הם ראו אותו, העדים, מקושש עצים באמצע השבת, צעקו לו בקול ''שבע'ס שבע'ס'' שיפסיק כבר לקושש ושילך לנוח מיד, אבל הוא לא הפסיק אז הם הרגו אותו באמצע החיים.

משה ישב ולא ידע מה לעשות אתו, התלבט אם לחנוק אותו עד שיצא לו הנשמה או לערוף לו את הראש עם חרב ארוכה מדממת, בסוף הורה לדחוף אותו שיפול וימות, אז הם דחפו אותו, רצצו לו את הגולגולת, שפכו לו את המוח תוך כדי שהם מבערים אותו מקרבם.

עכשיו הן חמשתן עצובות כי אבא שלהן איננו, בשבילן הוא היה אבא, אבוש, אבל מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, עדיף להן לשתוק ולא להרהר אחרי תורת משה.

חילקו להן בירושה יתדות של אוהלים, בכמות כפולה כי אבא שלהן זל היה בכור. הן ישבו חמשתן לבד כי אף אחד לא בא לנחם, מה יעשו ביתדות, יתד לא נאמן, מה להן וליתדות, רוצות את ארץ ישראל, ארץ מורשה, ארץ שמורישים ולא יורשים.

בצעד נועז הן נכנסו באמצע, הלכו ועמדו להן לפני כולם, משה, אלעזר וכל הנשיאים, מוזר היה להם לראות נשים בתוך בית המדרש, חוצפניות שמעזות להיכנס לאולם הגברים, אבל הן, הן, לא היה להן מה להפסיד, את אבא שלהן כבר אף אחד לא יחזיר, ''למה נגרע?" צווחו וצעקה בקעה מגרונם, דממה מרטיטה בבית במדרש וכולם כבשו את פניהם לארץ ורק משה ידע שחכמניות הן, ''איך ?" חשב משה, איך בנות דרשניות יכנסו לנעלים של אבא שלהן, איך אפשר להכניס בנות צדקניות לנעליים של אבא מחלל שבע'ס בפרהסי'ה, איך יקבלו את הבכורה, איך? לא יודע משה לגיד להן

''מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב'' מלמלו חמשתן, חזר אחריהם משה, חזרו אחריהם אלעזר והנשיאים, וכל העם אמר מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.