2. דף ג' . וגבי גט דסתמא פסול מנלן
יתר על כן, אמר ללבלר: כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו; דילמא שאני התם, דאין ברירה

הגמ' מתלבטת, האם צריך מחשבה פוזיטיבית לשמה או די שלא יחשוב לשם אחרת. ומוכיחה מהמשנה שאם אמר ללבלר לכתוב גט שיגרש איזו שירצה, הגט פסול, רואים שצריך כתיבה במחשבה פוזיטיבית לשם אשה זו. מתרצת הגמ' אולי לא צריך מחשבה פוזיטיבית בגט, אלא שהתנא סובר שאין ברירה,
ולכאורה קשה, אם לא צריך מחשבה פוזיטיבית לשם אשה זו, אלא די שכתב בסתם, אין משמעות לברירה, והגט שנכתב בסתם צריך להיות כשר.
אכן, רש"י במקום מסביר: "וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא היה בדעתו של בעל לזו ואינתק לשם האחרת". דהיינו הגט פסול כי שמא הבעל חשב בעת שהסופר כתב, לגרש את השניה ולא את זו.
ודבריו תמוהים, מה משנה מה הוא חשב, משנה מה הסופר חשב, והסופר אינו יודע מחשבות, וכותב סתמא, ולמה הגט לא כשר, אלא ברור שבגט סתמא לא מועיל. והרי יש הוכחה למה שהגמ' רצתה להוכיח.