כשהוא ראה את מה שהוא בנה לו חשכו עיניו, הוא בכלל לא דמיין את זה ככה, הוא היה בטוח שיבנה לו אחוזה יפה ומהודרת, עם שביל וכניסה ואבנים מסותתות בכניסה, מקום פסטורלי עם שלוש עשרה מקומות, שיהיה לכולם שקט ומרווח.
כל הנושא הזה היה רגיש בשבילו, אחוזה זה דבר רציני, בשביל זה הוא פנה לקבלן רציני, שיבנה לו אחוזת חלומותיו, שלא רק הוא יוכל לחלום שם, אלא שכל משפחתו תחלום אתו, לא בהקיץ חלילה, חלום לנצח נצחים.

הקבלן הציע שמונה מקומות, הוא רצה שלוש עשרה, אמר לו הקבלן אחד עשרה, ענה לו אחד עשרה ועוד שתיים ''בסדר'' אמר הקבלן, ''הכל לפי הסלע'' בסוף סגרו על שלוש עשרה, לא אחד פחות בטח לא שניים.

כשהוא ראה את מה שהוא בנה לו חשכו עיניו, הוא בכלל לא דמיין את זה ככה, הוא היה בטוח שיבנה לו אחוזה יפה ומהודרת, עם שביל וכניסה ואבנים מסותתות בכניסה, מקום פסטורלי עם שלוש עשרה מקומות, שיהיה לכולם שקט ומרווח.
בור חנוק באדמה, בתוך מערה, בלי אנדרטה ושלט גם בלי שביל לכיסאות גלגלים, הוא ספר את הכוכים בתוך החור באדמה והגיע לאחד עשרה, נטו, חסרו לו עוד שניים, ''איפה הוא יקבור אותם ריבונו של עולם?'' אבל הקבלן שהוא גם קברן טען שזה לפי הסטנדרט, ''חצר שישה על שישה, זה מספיק בשביל להיכנס, וגם בשביל להתכנס'' בשביל השניים הנותרים לא ידע מה לענות לו, הציע לקבור אותם בכניסה לחצר, ''אבל ידרכו להם על הקבר'' הוא תמה, ''איזה מין עצה זאת לקבור בחצר, איך יאמר את הקדיש ורגליו דשות את הקבר, איך הקבלן הזה לא חש לכבודם של הנופלים, הנופלים שלא ישובו אחור'' הקבלן הקברן לא ידע מה לחשוב, חשב אולי להציע לקבור אותם בעמידה, כמו באוטובוס, ככה זה חוסך מקום, אבל שתק, מדובר בבני אדם, שהיו פעם בני אדם, לא בחמורים שהיו פעם חמורים, בסוף אחרי שסבב את המערה מבפנים מכל הכיוונים, מדד לאורך ולרוחב לגובה ולעומק, הציע בלית ברירה לקבור את השניים בפינה, בקרן זווית, ובמפלס אחר שלא יתנגשו זה בזה.
הסביר לו שקרן זווית זה מאוד מכובד, אז חפר להם בתוך הפינות, העמיק את שתי הקברים עמוק בתוך הסלע, שיהיה לכל אחד את הספייס שלו.

התלהב מהרעיון של עצמו, לקבור אנשים באלכסון, בפעם הבאה החליט, שיבנה בית מערה שכולו באלכסון, שינוחו שם כמו במגרש מכוניות וכשגמר לכרות בתוך הסלע הבא, גילה שבעצם טעה, אי בריבוע פלוס בי בריבוע שווה סי בריבוע, לא די בריבוע.