"ת''ר אין יוצאין מארץ לחו''ל אא''כ עמדו סאתים בסלע א''ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא"

ואתמול הקשו בשיעור הרי כתוב בנביא:
"וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע שִׁמְע֖וּ דְּבַר-יְהוָ֑ה כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כָּעֵ֤ת | מָחָר֙ סְאָֽה-סֹ֣לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל בְּשַׁ֥עַר שֹׁמְרֽוֹן" (מלכים ב' פרק ז')

ותירצנו ועכשיו מצינו ראיה לתירוץ ותירוץ נוסף במלב"ים:
"סאה סולת בשקל, מבואר שגזרת הרעב לא נתבטל אז, ותניא בב''ב (דף צ''א) אין יוצאין מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא אם כן יעמדו סאתים בסלע אר''ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא והרמב''ם פסק כת''ק, והיה ראוי שיהיה סאתים בשקל שזה גם כן עת רעב כי בשעת הזול הם ד' סאין בסלע כמ''ש בכתובות (דף ס''ד), אמנם אלישע תקן זה בשני דברים,
א) שיהיו סאתים שעורים בשקל, ויכולים לאכול שעורים
ב) שיהיה בשער שומרון ומוצא ליקח, ובזה יש סברא שאפי' סאה בסלע לא יצא"