הוא הסב בראש השולחן וכולו רווה נחת, לא היה חסר לו כלום באותו ערב, כל מעדני העולם היו מונחים לפניו, אשתו ובניו ישבו סביבו בבגדי חג מגוהצים, והוא עצמו ישב והיסב בקיטל צחורה עם גביע יין מזהב, רווה אושר וחש בר מזל ובן חורין כאחד.

כלום לא חסר לו, הדירה הזאת הייתה שלו השולחן שהסב עליה גם, אשתו ובניו חבל על הזמן, ''מה עוד בן אדם צריך?'' הוא חשב לעצמו, תוך כדי שהוא קורא בקול ''ערמי עובד אבי'' מתוך ההגדה של פסח.

בחול המועד לקח את משפחתו לטיול חג ברובע, עבר על פני שערי העתיקה וראה אנשים נושאים סלים יפים, ''אבא, למה יש להם משלוחי מנות, נגמר פורים'' שאלו הילדים, אז הוא הסביר להם שזה ביכורים, פירות שהם מביאים לכוהנים בבית המקדש.

הילדים רצו להביא גם, הוא הציע להם במקום אטרקציה אחרת אבל הם לא רצו סרט או מוזיאון חשוך מתחת לאדמה, הם רצו להביא ביכורים ולקרוא בקול.

הוא לא רצה לאכזב אותם בחג, הבטיח להם שיהיה כיף בעתיקה, אבל שום דבר לא כיף להם, לא בא להם אטרקציות, הם רוצים להביא ביכורים, הלך האבא לשוק של הערבים, חיפש סלסלה יפה, רצה לקנות הרבה פירות לכוהנים, ככה שגם הם יביאו ביכורים כמו כולם.
אמר לו המוכר הערבי שהפירות שלו מאדמה פלסטינית, ענה לו שזה לא חוצלארץ בשבילו, שכל השטחים שלהם זה בעצם שלו, ושהכסף שלו יותר חשוב מהכול.

בסוף, ויתר על הפירות, הילדים קצת התאכזבו, הוא הבטיח להם שבשנה הבאה הוא יביא איתם ביכורים יפים.
חיפש לקנות קרקע עם כמה דונמים ועצים, ככה שיוכל להביא פירות בעין יפה, בסוף הוא הסתפק בשני עצים יפים שמניבים פירות יפים, חדשים, ביכורים, קנה את העצים, את שניהם, טיפח יפה את האילנות, קטף את הפירות החדשים, הביא סלסלה יפה, וקרא לכל ילדיו שיראו איזה סלסלה יפה הוא מכין.

בליל הסדר היה כהרגלו מבסוט, הוא הסב בראש השולחן וכולו רווה נחת, לא היה חסר לו כלום באותו ערב, כל מעדני העולם היו מונחים לפניו, אשתו ובניו ישבו סביבו בבגדי חג מגוהצים, והוא עצמו ישב והיסב בקיטל צחורה עם גביע יין מזהב, רווה אושר וחש בר מזל ובן חורין כאחד. קרא את האגדה בכוונה ''ערמי עובד אבי'' וחשב שמחר הוא יקרא את זה שוב כשיביא עם ילדיו את ביכוריו לירושלים לכוהן.

הכהן לא אהב את הביכורים האלה, חשב שזה סתם חולין בעזרה, אבל הוא הסביר לו שזה משני אילנותיו, אמר לו שהפירות שלו קדושים, שהוא עישר אותם, תרומות ומעשות, תרומה גדולה, מעשר ראשון ושני, ואפילו מעשר עני, הכל אצלו בהשגחת הבדץ.

אמר לו הכוהן, שזה לא ראוי לבילה, הוא לא יכול לקרוא וגם לא יכול לקבל את הפירות ממנו, אז הוא הביא שליח מיוחד שיביא במקומו את הפירות, העיקר רצה לקרוא לכהן ''ערמי עובד אבי'', אבל הכהן לא רצה לשמוע, הביכורים האלה זה רק ספק ביכורים, אם יקרא זה אולי שקר, יחשבו שזה ביכורים וזה בעצם מחלוקת.