על השוליים בלימוד התורה שעלה היום ע"י איל ליפשיץ.
כל יום אנו אומרים בפסוקי דזמרא וכמעט לא שמים כבר לב, 'הרופא לשבורי לב ומחבש לעצמותם' ומיד אח"כ 'מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא'. וכל הקורא תמה מה הקשר בין שני פסוקים אלו ובמה עולה מהם תהילת הבורא ית'.
( גם בתור רופא... ) נלענ"ד, שהכוונה כמו אותם מצורעים הנ"ל, שהם בבחינת 'שבורי לב' במחלותיהם הגופניות והנפשיות, ובודאי שואלים עצמם על מה עשה דווקא להם ה' ככה, וכי כסדום עשו שמגיע להם גורל איום כ"כ ללא אפשרות להבראה. ( ויש לא עלינו לא מעט בנ"א חולים כאלו שכולנו נתקלים בהם...).
ואזי בא המשורר לענות על שאלתם, בהפניית המבט מעלה לשמיים, המלאים אין ספור כוכבים, שרובה דרובה מהם הינם לא יותר מגושי חומר העפים לנצח בחלל הריק ומרוחקים מכל כוכב אחר מרחק עצום ואין שום אפשרות לשינוי במצבם, או שהם חורים שחורים או סופר נובות או איזו גלקסיה בקצה היקום, ובכל זאת ממשיכים בזה בשל ציווי הבורא ש'חק נתן ולא יעבור' לגביהם. ובכל זאת כאמור אנו מאמינים ש'מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא', כלומר לכל אחד מהם שם מיוחד ומספר משלו וזה תפקידו אף כי איננו מבינים מה משמעות שמו ומספרו. רק לעתים רחוקות מתברר שלמי מהם יש איזה תפקיד כמו שהתברר תפקידם של המצורעים, ולא לעצמם אלא לספר לעם ישראל על הנס שהתרחש.
והקב"ה הרי הרופא לשבורי לב ומרחם על בריותיו, ובודאי יודע מה שאנו איננו יודעים מדוע קורה מה שקורה במציאות. וזו רק חלק מתהלתו הנאמרת בהמשך הפרק, אזי מקבלים מבט נכון גם על הדברים שנראים חסרי תכלית ותועלת ואפילו כרוכים בסבל לא מובן. אכמ"ל