"איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא אמר רב עליו להביא ראיה ושמואל אמר על האחין להביא ראיה אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה מתקיף לה פפא כלום טענינן להו ליתמי מידי דלא טען להו אבוהון והא רבא וכו' כדשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן קשיא(על שמואל)"
רבא היה כמאה וחמישים שנה לאחר שמואל ועדיין נותרנו עם קשיא מרבא על שמואל.

מבאר יד רמ"ה מסכת בבא בתרא דף נב עמוד א:
"וכי תימא האי דלא מסיק לה בתיובתא לאו משום דאכתי איתא לדשמואל, אלא משום דלא מצי לאותוביה לדשמואל מדרבא. מיהו אנן מיהת כיון דסוגיין דההיא דרבא הלכה היא, ממילא שמעינן דליתא להא דשמואל".

כלומר , ידוע היה שהסוגיא נפסקה כשיטת רבא , ממילא קשה על דעת שמואל.
מדוע ? אפילו אם מקובל היה שהלכה כשיטה זו , עדיין זו מחלוקת אמוראים ולמה נסתיים בקשיא ?