כשהוא הגיע לכיתה א, הוא עוד לא ידע לקרוא ולכתוב, הוא נכנס לכיתה בפעם הראשונה וקצת חשש מכולם כי ביטחון עצמי שלו היה כנראה נמוך. הוא ישב איפה שאמרו לו לשבת, הוא בהה בכיתה במין חוסר ריכוז, אחר כך הוא התכנס בתוך עצמו ומשם זה נמשך עד שהוא גמר את הלימודים, הוא לא למד לקרוא ולא לכתוב וגם מה שלמד הוא למד הפוך.

אביו לא ידע ללמדו, בזמן ששאר הילדים הלכו עם אבותיהם לאבות ובנים בצהריים, הוא הביט עליהם מחלון חדרו וחיכה בשקט שהוא יתעורר, אביו נהג לישון בשבת אחר כך הוא היה מסדר את הקלפים בסדר מסוים על השולחן הנמוך בסלון והופך ומסדר אותם עד צאת השבת.

היה צריך להכניס אותו למסגרת, הוא כבר השתעמם לראות את הילדים מהחלון, את אבא שלו מסדר את הקלפים, הוא כבר היה בן שש או אולי בן שבע כשהוא נכנס לכיתה א, הוא עוד לא ידע לקרוא ולכתוב, הוא נכנס לכיתה בפעם הראשונה וקצת חשש מכולם כי ביטחון עצמי שלו היה כנראה נמוך.

הרב'ה בכיתה לא היה משהו, הוא היה יושב ואוכל את הסנדביץ שלו בכיתה בזמן שהם היו משננים פסוקים בקול, אחר כך הוא היה פותח עיתון המודיע ומעשן סיגריה עד שהם גמרו להתפלל. הוא היה מרביץ בהם תורה, מאכיל ומשקה אותם בעל כרחם, מכביד עליהם מבחנים, חשב שהם שוורים שצריך להטיל על צוואריהם עול.
פעם יעץ לו איש חכם, ''אל תייסר אותם יותר מדי, תפסיק להרביץ להם ולחלק להם סטירות כל הזמן, שים את החלשים יחד עם החזקים שילמדו מהם ולעולם אל תזרוק תלמיד לרחוב'' אבל כל זה היה תיאורטי מדי, המשיך לייסר אותם בשבט, קשר אותם בשרוכים, ונגע בהם בסתר, כשאף אחד לא שם לב.

הוא ישב איפה שאמרו לו לשבת, הוא בהה בכיתה במין חוסר ריכוז, אחר כך הוא התכנס בתוך עצמו ומשם זה נמשך עד שהוא גמר את הלימודים, הוא לא למד לקרוא ולא לכתוב וגם מה שלמד הוא למד הפוך.

כשסוף סוף הוא גמר את לימודיו, הוא כבר היה פסיכוטי, הישיבות הקדושות לא הסכימו לקבלו, הוא נדחה שוב ושוב עד שבלית ברירה הלך להתגייס לצבא, הוא שנא את זה שצריך להרוג אנשים, במלחמה היה חס על נשים וילדים, כשחזר מהקרב ראיינו אותו ברדיו, הוא סיפר להם עד כמה הוא מוסרי, שהוא לא יורה בכל המחבלים, גם לפעמים עם יד על הידיים, כי הוא למד מרבו כשהיה ילד שצריך למחות רק את הזכרים וצריך תמיד לחוס על נשים וקטנים.
שמו אותו בכלא, עשו לו משפט מתוקשר, קשרו את ידיו באזיקים וצילמו אותו כך בכל העיתונים, בסוף כשהוא השתחרר הוא הלך לבקרו, דרך את נשקו, הביט בו דרך הכוונת וצעק עליו, ''ארור עושה מלאכת השם רמיה, ארור מונע חרבו מדם''.

רעשה האדמה, הוציאה קשת בענן בשבעה צבעים, על ילדים רכים שניזונים ריטלין, שבמקום ללמוד נענשים סתם, על מורים פדופילים שמחלקים סטירות וסוכריות ועל עמלק שממשיך להשתולל בארץ.