כיצד הבנתם כל הסוגיה מ יט: עד כ:, המנסה לתרץ את דבריו של ר' טובי בר קסנא בתרוצים דחוקים כאשר כל תרוץ מעורר קושיית תוס' מיידית, והתוס' עצמם נאלצים לתרץ תרוצים דחוקים לשאלותיהם. ועוד שבסוף הסוגיה נראה שרב ושמואל עצמם חולקים על רב טובי והיוצא מדבריו.
הפליאה הגדולה שבמקום לדחות דבריו מיישיבים אותם בדוחק כה רב ובסוף גם פסק הרמבם כל אותם התרוצים הדחוקים.
ראינו המון סוגיות בהן דברי מוסר שמועה נדחו בראיות פחותות יותר וכן שראשונים לא פסקו סוגיות רק מפני הטעם שנזקקו בהן לתרוצים דחוקים (פחות משלנו)