כבר שנים אנחנו קדושות בארון, בעצם מאז שמשה הוריד אותנו מההר הגבוה והביא אותנו לתוך הארון היפה הזה, אנחנו עשויות מחומר לא חומר, משהו על אנושי, מין אבן מיוחדת, הגודל שלנו הוא 6 על 6 על 3, אנחנו סוג של שתי קוביות, מונחות בארון, שוכבות בשקט ודואגות שיהיה טוב לכל עם ישראל. יש כאלה שחושבים שאנחנו סתם שוכבות שם, אבל זה לא נכון, יש לנו תפקיד קשה, אנחנו צריכים כל הזמן לסנגר, לספר רק דברים טובים, וגם לדאוג שמה שחרוט על לוח ליבנו יקוים בעולם וזה הכי קשה. אני מונותאיסטית, מודה לאלוקים שהוא הוציא אותנו מארץ מצרים פעם, רוצה שיהיה שבת שיכבדו את אבא ואימא, אבל תאומה שלי, היא הכל לא לא לא, ככה השם ברא אותה.
נוח לנו בארון, לא כזה מרווח הארון שלנו הוא חמש עשרה על תשע, אורכי הוא שש ושל תאומתי שש, יחד אנחנו שתים עשרה, עוד אחד בשביל עובי הארון שלנו, ועוד שתיים בשביל ספר תורה חמוד שיושב לידנו, ספר תורה נכנס בקושי, צפוף לו לידנו, לא כמונו שאנחנו כמו במיטה הזוגית הגדולה, הוא לידנו צריך להיות מגולגל שלושת רבעי ורבע, ככה הוא מצליח להיכנס אתנו לארון יפה.
יש כאלה שחושבים שהארון שלנו יותר קטן, ושספר תורה מונח לידנו בחוץ, על ארגז פלישתי שליד הארון, ובמקום זה יש לנו שתי מקלות יפים מכסף מרופדות זהב שחופפות עלינו ועליהם אפיריון ארגמן יפיפה, איזו אהבה. אנחנו אבנים שלמות מסותתות, מתחתנו שוכבות שברי לוחות, נשבר להם הלב, הן היו מדי רוחניות, היה להם קשה הירידה למטה, לעולם הגשמי, לא עמדו בזה. גם השם מונח אתנו עם כול כינוייו, אני זוכרת אותו, הקדוש ברוך הוא, אומר למשה, יישר כוח ששברת אותן. וואוו