א. זו שמחייבתן לגיהנום. לכאורה בתחילת דבריו עוד ניתן לפרש שבא לקנטר מול הקב"ה. אבל כאן נראה שטורנוסרופוס מתכוון שאין רצון הבורא באמת שיפרנסו עניים, ואיך מכחיש מקראות בתורה כמו פתוח תפתח ועוד. וכנראה סומך על המשך דבריו שלדעתו הנלוזה נוהגת מצות צדקה רק בזמן שקרויין בנים, ומעיקרא לזה נתכוון.

ב. סליק דרגא וכו', שמא עני בא לידך וכו'. כלומר אכן סרך עבודה זרה יש בזה ומהאי טעמא שייך לסקילה.

וידוע רמז הגר"א שבתיבות "פתוח תפתח" הטעמים הם "דרגא תביר", לרמז שזה עונש הנמנע מפתיחת ידו לאביון שתישבר דרגא תחת רגליו.

(אגב. ממש בלי קשר. רמז לחנוכה של הגר"א מן התורה. חנו-כה, החנייה הכה, ה-25, בפרשת מסעי, היא "חשמונה".

ג. יהיב פרוטה לעניא והדר מצלי. יש שחקרו אם זו מעלה בצדקה שניתנת לפני התפילה או ממעלות התפילה היא כשבאה לאחר נתינת צדקה. ומביאים ראיה מכך שהרמב"ם והטור הביאוהו בהלכות צדקה. (אם כי הסברא נותנת באמת להיפך, ויש ליישב).

מעשה רב. הרב מבריסק היה מקפיד על כך ליתן צדקה קודם כל תפילה, והיה מחבב את לשון הרמב"ם שכך היו עושים גדולי החכמים. מעשה ויצא הרב לחו"ל ובאו תלמידיו לקבל פניו לקראת שובו, בשעה שהמתינו אמר אחד מהם שהוא משער שברדת הרב מהמטוס בודאי ירכון לנשק עפר ארצינו, שהרי גם בזה כתב הרמב"ם שגדולי החכמים בכניסתם לארץ היו מנשקים את עפרה.

ירד הרב ולא רכן לנשק. ניגש אליו אותו תלמיד ושאלו על כך. השיב לו בסיפור. כשנפטר רבי ברוך בער (ראש ישיבת קמיניץ) ישבו שניים מתלמידיו והחליטו לקבל על עצמם משהו מהנהגות רבם. אמר הראשון רבינו היה נוהג כשבא עני לביתו, שהיה מכניסו אל המטבח פותח את כל הארונות ואומר לו טול כל מה שלבך חפץ. אנהג אף אני כמוהו.

אמר השני רבינו כשהיה שומע על תלמיד חכם שעזב את לימודיו, היה נחלה מרוב צער ושוכב ג' ימים במיטתו. אף אני בלי נדר בכל פעם שאשמע סיפור שכזה אשאר במיטתי שלושה ימים...

אמר הרב מבריסק לתלמידו. אף אני כך. צדקה היא מצוה, ואם קודם התפילה היא יותר בהידור, אעשה כן אף אני, גם אם לא זכיתי להיות מגדולי החכמים. נישוק עפר הארץ אינה מצוה בעצמותה ואיננה אלא ביטוי לרגשי קדש שחשו בהם גדולי החכמים, ומה אעשה ואני לא בדרגתם זו, הכי יש טעם לעשות מעשה קוף בעלמא.

ד. שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה, צאו וראו מה פירש דוד אבא וכו'. קצ"ב היכן נרמז תיווכו של שלמה בזה הענין הנלמד כל כולו בשלימות ישירות מהכתוב בתהילים.

ה. שמע רבי אמי איקפד וכי לית ליה ביבוש קצירה תישברנה. דמיניה ילפינן דאין ליטול צדקה מגויים. ואף רבא הסכים אילולא משום שלום מלכות.

ומעשה רב. הרב מפוניבז' היה מקפיד מאד שלא ליטול תרומות מגויים, למרות שנזדמנו לו אפשרויות כאלו לרוב. פעם אחת היה בהולנד ויצא שמעו וסופר על כך בבית המלוכה. הוזמן הרב אחר כבוד לשם. בא וישב אצל רבי המלוכה, שאלוהו וסיפר על מוסדותיו וכו'. בצאתו רשמה לו המלכה ביזמתה צ'ק פרטי על סכום נכבד. משום שלום מלכות נטל.

בבואו ארצה מסר את הצ'ק לאומן שהכניסו במסגרת נאה, תלה הרב את הצ'ק הממוסגר על קיר משרדו, הזמין צלם אומן לצלמו. שלח מכתב למלכה בו סיפר שהצ'ק כל כך מעורר השראה וכה יקר בעיניו, שהחליט לא לפדותו כדי שיוכל להיות נגד עיניו במשרדו, והנה התצלום המצורף...