רוניא ילד חמוד, הולך כל בוקר לחיידר ללמוד, מחזיק ביד את הספר עם האותיות, האותיות הקדושות שאיתם נברא העולם.
רוניא לא אוהב אותיות, רוניא רוצה להיות גדול, לעשות עסקים, לקנות מגרשים, ביזנ'ס, זה מה שמעניין את רוניא.
רוניא מתרגש כשאומר את המילה הזאת, מה זה ביזנ'ס שאל את אמו שלא ידעה להסביר לו מזה, גם הרב'ה לא ידע גם לא החברים.

הלך רוניא לחיידר, עצר ליד הסנדלר, הסביר לו הסנדלר שביזנ'ס זה הכי חשוב בחיים, כי מי שעושה ביזנ'ס חי טוב ומי שלא לא.
רוניא אוהב את הסנדלר הוא אומר לו דברים חכמים, ''כשאני יהיה גדול אני יעשה מלא ביזנ'ס, אני יקנה שדות, יהיה לי מפעל, ויהיה לי מאוד טוב, הבטיח לעצמו, רוניא. בינתיים הוא שכח את הספר, הוא זכר את דברי הסנדלר המתוקים, פתח את הביזנ'ס שלו, מכר שרוכים ומדרסים, שייף להם בעקבים, תפר להם רצועות עור, הביזנס שלו בכלל לא משהו, עשרים שנה והוא עוסק פטור, אבל עוד מעט הוא הבטיח לעצמו, הוא יעשה ביזנ'ס ביזנ'ס.

עכשיו השכן שלו מבקש ממנו כסף, רוניא לא רוצה לשלם, ''למה שאני ישלם, בעיה שלו שהוא עשה גדר, אני לא אמרתי לו לעשות גדר'', חוץ מזה רוניא צריך את הכסף הזה, הוא רוצה לעשות אתו הרבה ביזנ'ס. ''רוניא, תשלם לי, אתה הרי אוהב את הגדר החדשה, היא תעזור לך, תשמור עליך, תעלה לך את שווי הנכס, כדי לך להשקיע, תהיה שותף שלי ותתעשר'' יעץ לו השכן הלמדן, אבל רוניא לא אוהב עצות, בטח לא מכאלה שרק לומדים כל היום וחיים על חשבון הציבור, רוניא רוצה שהכסף שלו יהיה אצלו, בחשבונו, אחרת איך יתעשר רוניא המסכן.

בשלהי הקיץ גדד רוניא את תמריו, הוא פחד על עץ הדקל העב, הוא שרגיל לטפל בעקבים ובסנדלים לא רגיל לעלות למעלה, מגובה העץ חש במשב הרוח הביט לנוף מעבר לגדר, ראה מרחוק לסטים ופושעים, עיזים, כבשים ומיני עדרים, ''איזה כיף שיש לי גדר מסביב'' רווה רוניא נחת ''כמה שהגדר יפה מלמעלה, כמה שהיא טובה ועוזרת'' אך אבוי, ''רואים רואים'' צעק רוניא על השכן שמנסה לגנוב לו תמרים ''איזה חוצפה'' הוא צעק לדיין על השכן שגונב לו תמרים, בנה לו גדר שלא יבואו גנבים והוא בעצמו גנב, אוי אוי אוי.!!!
עכשיו רוניא צריך לשלם חצי גדר, כולל מע''מ, ''אבל זה לא פייר'' צועק ובוכה רוניא,"כל הכסף שלי לגנב הזה?"
הסביר לו הדיין שהוא לא חי לבד, ששכן טוב שווה לשלם עליו הרבה, במיוחד כשהשכן צודק, אין מה לעשות.

רוניא התעשר, מהביזנ'ס שעשה, ויש אומרים מזה ששילם את חובו לשכן, רוניא חסך קופה עכשיו הוא מוכן להתפשט, לגדול סוף סוף, לקיים את מה שהבטיח לעצמו. רוניא חתם חוזה על המגרש שלידו, עכשיו רוניא יהיה מכובד, עם מגרש גדול כמו בעלי הבתים החשובים בעיר.

רוניא עצוב השכן הגיש ערעור, גם הוא רוצה לגדול, ''אבל זה לא פייר'' צעק רוניא, לו יש שלוש ולי יש רק אחד, זה שלי, חתמתי על הביזנס הזה, אמר ושלף את המסמך עם חתימתו וכולו גאה על המסמך וחתימתו, ליד זו של עורך דינו.
''אבל רוניא, הסביר לו הדיין, אז מה אם יש לו שלוש ולך רק אחד, השכן שלך, הוא הבר מצרא, יש לו זכות ראשונה, ככה זה''
הסביר לו הדיין ברוך ועיניו של רוניא התמלאו צער אמיתי, הוא בכה וצרח ''זה לא פייר, תמיד דופקים אותי, אני לא שווה כלום, אפילו לקרוא אני בקושי מצליח, כל מה שאני מרוויח זה בקושי ארבע זוז, כל ההכנסות הולכים לי על ההוצאות, מגיע לי, חסכתי, בגלל שאין לי מזל אז דופקים אותי כל הזמן'' וקריאות ''זה לא פייר'' המשיכו להדהד עוד שעה באולם בית הדין ובמסדרונות סביב.
ההצגה הייתה מושלמת, בכה בית הדין, השכן, אפילו המלאכים בשמים לא יכלו להסתיר דמעה, ובשמים נפרץ המנעול ודמעותיו טיפסו וטיפסו ולא יכלו לשוב עוד ריקם.

קם הדיין למטה וביקש מהשכן לוותר, לעשות הישר והטוב ולנהוג ברחמים בדין, לוותר בעולם קטן, ולקבל כפליים בעולם גדול ומלא אור, הסכים מיד השכן, "ברור! מי לא פראייר לוותר כאן קצת ולזכות בכפול אחר כך!", צעק עליו התוספות, ממתי מרחמים בדין, אבל אז ראה את רוניא המסכן, שעובד מצאת החמה עד צאת הנשמה, עור גדול עור קטן על הכול רוניא מקבל בקושי ארבעה וגם הוא בעצם קצת בר מצרא, מגיע לרוניא ביזנס אחד טוב, ביזנס אחד לפחות.