'' עבד כי ימלוך'' לחשה לו הקול, '' עבד כי ימלוך'', שמע את הלחש המקולל שזמזם לו באוזן, איש מן המניין היה ישר מבטל את זה, הרי ידוע שאין משגיחים בבת קול, אבל עבד רשע, הורדוס, ניצל שמועה רעה ומרד באדניו, מרד בתורה ובחצי עמו, וכשם שהיה חצי יהודי וחצי לא כך היה חצי אדם וחצי מפלצת, וכשחציו המפלצתי גבר עליו הפך לרוצח סידרתי מתועב, פדופיל אנס ונקרופיל כרוני.

הרג את כל החכמים, החריב את התורה, חשב להשאיר ארבע מאות אברכים, שתישאר לו מזכרת קטנה, מין מוזיאון חי, שייזכר איך הם חיו פעם, הוא גם הסכים לפטרם מהצבא, רק שישבו בשקט בצד, אבל ראה שהם יכולים לפרות ולרבות, העדיף להרוג את כולם ולשמר לעצמו רק אחד למזכרת, רב דרדס וחמוד, וגם לו קיפד את עיניו.

ישב הרב ולמד תורה לבד, בעיוורון, ישב ובכה, כי הרגיש את הסדקים בבניין, בבניין בית המקדש, הבניין שאליו הולכים הכוהנים. ישב בחדרו ולמד, שקע בתורה הקדושה וביטל מעצמו עול מלכות. כשהוא התדפק על דלתו, הוא הפריע לו בלימודו, ביטל לו את זמנו בחיים, זמן תלמודו. דיבר אתו הזר על פוליטיקה ומזרח תיכון, הרגיש הרב שזה לא הזמן, ממתי מבטלים תורה על שיחה שכזאת, השתדל לחזור ללימודו אבל הוא דיבר על ראש הממשלה השיכור, על הנשיא הרברבן, התחנן שיקללם, שיעשה להם פולסא דנורא, שהם בוגדים ומושחתים, אבל הרב למד תורה ורק תורה למד.

וכשהתוודה לו שהוא הוא הורדוס, המפלצת המהלכת אימים, חש הורדוס איך מפלצתו משתלטת לו על חציו השני, ביקש רחמים מהרב, שישיא לו עצה אחת, חש הרב את הסדקים בבניין והתעצב על צער השכינה, הביט לשמים ולראשונה ראה אור חדש גדול מאחורי ארובותיו הכבויות, אורו של עולם, ניצל את הרגע הטוב והחליט במילותיו לבנות את הבניין מחדש, בניין בית המקדש.
השתמש בעבד-מלך כדי לבנות בעצמו את בית המקדש, ממילא היה עבד, אז שהוא יבנה, הפך אותו לקבלן אבל קרא לו מלך כדי שלא ישים לב שהוא בעצם קבלן, העיניים של הרב אורו, אור חדש שהאיר על ציון האיר לו פתאום את הנשמה, זכה הוא הרב לבנות את מקדש הורדוס, ומי שראה בניין זה העיד שהוא היפה בעולם.

אבל מנהג המדינה נשאר אותו מנהג, הוצא ודפנא, פחונים ודירות רעועות, מחירים בשחקים ויהודים קדושים שצועקים די: "שתבוא כבר הגאולה השלמה!"