א. היגיעוך אין שומעין לו. ראה בתוס' שדן שאילו היה באמת מפקיר מיד היה פטור מדין מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. יש לציין שזה מפתיע לדמות נזקיו שברשות הרבים לנזקיו שברשות חבירו. ואקצר.

ב. בתבן ובקש. ברש"י משלו או משל הפקר. אע"ג דרש"י עצמו מבאר במסקנת רב נחמן דמתני' וברייתא תרוייהו בהפקר, מכל מקום הדין נכון גם בשלו, וכל שכן הוא.

ג. אישתמוטי הוא דקא מישתמיט. וקצת צ"ב א"כ גם בטרח או הוציא הוצאות איך קנה. ולכ' צ"ל דכך היא האומדנא, דמישתמיט כל עוד חבירו לא יעשה דבר.

ד. בשל הפקר. ופירש"י דר"נ לשיטתו המגביה לחבירו ל"ק חבירו. ולכ' עדיין צ"ב הרי הפועל לא מכוין לקנות לעצמו, ובעל הבית שכרו לעשות את פעולת הליקוט ועליה הוא מתחייב, ומה בכך אם לא זכה בתבן, וכי משום כך נאמר שבהכרח זכה הפועל ובעה"ב רק קונה ממנו את התבן דרך מקח וממכר. וצ"ב.

ה. בהגבהה. גם זה צ"ב הרי גם אם הגבהה קונה (או הבטה) היינו במכוין לקנות, וכאן הפועל אין דעתו לקנות כלל. וכמו כן תמוה בסמוך בשומר ספיחי הקדש. ושם אפשר דיש סברא שמעוניין הוא שקרבן הציבור יהא שלו ומכווין לקנות.

ו. בעמ' ב'. רשב"ג אומר אף מתקן. פירש"י ופטור. אין הכי נמי דמוכח כן מדמדמי אביי לר"י ור"ש, אבל הא גופא צ"ב מנלן, שמא לא בא רשב"ג אלא להוסיף דא"צ להזדרז כמו לת"ק.