שני סיפורים הובאו אתמול בזה אחר זה על אמוראים אלו ובשניהם נראה היה תחילה שטעו בפסק ההלכה שקבעו אך לאחר מעשה התברר שלא.
ה'מדיניות' המוכרת במקרא היא לגלות על חטאי וטעויות דמויות המקרא ולא לכסות עליהן או להצדיקן, ואילו כאן נראה שה'מדיניות' שונה, ועורך הגמרא טורח לספר לנו ש'לא יאונה לצדיק...'.
האמנם ?