"אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפיה לפלניא זוזי לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה".
האם אין כאן "הערמה" ומה עם האידאל למנוע את ענין הריבית ? מה בכך ש"נותק" הקשר הישיר בין המלווה ללוה , האין כאן פתח לעקוף את האיסור ? בפועל המלווה מקבל תשלום עבור הלוואה שנתן גם אם לא קיבל את התשלום מהלווה אלא מאדם אחר. הוא מרויח עבור הכסף שלו ללא שום סיכון.