רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין אמר רב פפא מ''ט דמ''ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא

ננסה להבין הסיבה שמבדילה את המטבעות משאר החפצים בעולם, שכולם נעשים חליפין זה תמורת זה וקונים בהגבהת האחד את חליפיו בכ"מ שהו בעולם.

הנימוק של ר"פ "דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא" לא מובן, הרי מה אכפת לקונה שצורת המטבע עלולה להתבטל ע"י המלך בעתיד, הרי כל החפצים הניקנים בחליפין עלולים להפסד בעתיד ומה חסרון מיוחד יש במטבע?

ולתרץ נקדים מה שלמדתי לפני שנים רבות מהרב אחיקם קשת שליט"א, שלגבי המושג "קניין בחפץ" יש המסבירים שהכוונה ש'שמו של פלוני רשום על חפץ זה', אין הכוונה של קניין ל'סך הרכוש שיש לפלוני' אלא ל'ייחוס החפצים לאדם'. בכך ביאר לנו סוגיות שונות בש"ס.
לפי היסוד הנ"ל נסביר כך:
בקניין חליפין אני נותן את העט ששמי 'רשום' עליו לך ואז 'נמחק שמי ושמך נרשם עליו מעתה' בתמורה לשינוי השם זה אתה מאשר שפרתך הנמצאת בביתך איננה מיוחסת עוד אליך אלא 'שמי נקרא עליה'. כל זה מובן בחפצים שדרכם להשמר בבעלות אדם פלוני ויש רק לגלות 'שם מי רשום עליהם'
במטבע העניין שונה:
חפץ המטבע לא מעניין אף אחד לשמרו בשמם (אספנים אוספים מטבעות שלא משתמשים בהם), דעת כולם רק על ה'צורתא', הערך של המטבע כדי לקנות בו דבר מה בהקדם האפשרי. יוצא שאנשים לא טורחים 'לרשום שמם' על המטבע (רק 'מוזרים' רושמים שם על שטרות) כי דעתם על הצורה ואילו על הצורה אין אפשרות לרשום שם. ממילא אין אפשרות להפעיל במטבע את מנגנון 'החלפת השם'.
האם לפי האמור מותר לגנוב מטבעות מצד שאין להם בעלים?
וודאי שלא, אסור לגזול גם איסורי הנאה שאין לבעליהם שום הנאה מהם וגם אינם ממונם לעניינים רבים. גם במטבע נוצרת בעלות למחזיק בהם, רק אין זה מצד 'קריאת שם' אלא רק כ'מוחזק' בדבר.