יסוד אחד מסביר הן את ההלכה שבכותרת והן את ההלכה הקודמת (סוף לב ע"ב) ש"אף אם נאמר ש'צער בע"ח דאו' בכ"ז אם יש לאדם תועלת אישית בכך יכול להתעלם מלעזור לבהמה"
היסוד מופיע בראש משנתנו:
מתני' אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו שלו קודם"
כלומר לפי התורה אין שום חיוב על האדם לדאוג לאחרים (ואפילו לא לאביו או רבו) אם הדבר פוגע בו (ממונית או רוחנית (לא יטמא))

כעת מה ההבדל בין התועלת המגיעה לאדם מאביו לתועלת המגיעה לו מרבו? תשובת המשנה:
אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא
עיקר התועלת של האבא ביחס לבנו הינה בכך שהביאו בעבר, מעשה חד פעמי שהיה ונגמר. לעומת זאת רבו מביאו - הווה מתמשך, תועלתו נמשכת והולכת לאדם.
אם כן הנוסחה פשוטה:
אביו הועיל לו בעבר ופסקה תועלתו ורבו מועיל ויועיל גם בעתיד, יוצא שמשום הכלל ש"אבדתו קודמת לאבדת אביו" נובע הכלל ש"רבו קודם לאביו"
מה קורה אם אביו ממשיך להועיל לו כי גם הוא מלמדו חוכמה?
נחלקו הראשונים- י"א שכ"ע רבו ילמדו יותר (שחכם מאביו) רבו קודם וי"א שבמקרה כזה אביו קודם.
חלילה לטעות בדבריי ולחשוב שרק תועלת אישית היא העומדת בבסיס כבודנו להורים ולמורים שלנו חלילה
אין הדבר כן
חובת הכבוד להורים הינה טבעית וגם נגזרה עלינו בגדרים מופלגים ע"י הקב"ה במתן תורה בלא שום קשר לכמות התועלת שאנו מקבלים מההורים. אבל כאשר באים לדון כיצד לממש בעולם המעשי כבוד זה, ועל מי חובת מימונו הלכה פסוקה היא- "משל אביו", אין זה אומר פחיתות בחובת הכבוד אלא בריאות בניהול המשאבים, בריאות העומדת ביסוד השיטה הקפיטליסטית (שהיטיבה עם המדינות הדוגלות בה לעומת השיטה הקומוניסטית שהביאה לרעב ומחסור לכל) המכירה שחברה שביסודה כולם דואגים ראשית לעצמם ואח"כ לסביבתם(בלא תוספת זו זו חברת סדום) תהיה יותר מאושרת מזו שבה דואגים ראשית לאחרים ורק אח"כ לעצמם.



אבדתו ואבדת רבו שלו קודם אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא