הוא כבר היה מת להיפטר מהאופניים החשמליות שלו, עכשיו שנגמר בין הזמנים, נגמרו הטיולים, הוא החליט להירשם לישיבה חשובה, ללמוד כמו בחור טוב, בחור ישיבה.

הוא יכל לשים אותם במחסן ולהתחיל את זמן אלול כמו כולם, ברגל ימין, אבל האופניים האלו עלו לו יותר מאלף יורו, הוא לא רצה להשאיר אותם להירקב במחסן מאובק, התורה חסה על ממונם של ישראל, בשביל ללמוד בראש שקט הוא חייב למכור אותם קודם.
אז הוא הסתובב קצת בין החנויות, פרסם בלוחות בשכונה, הופיע מולו בחור אתיופי, היה מוכן לשים על זה אלף יורו קש, כמה הוא שמח, סוף סוף יוכל ללמוד בשקט, יותר הוא לא יהיה מוטרד ב''שמע קולנו''. הוא ראה שהוא לא מדבר טוב עברית, שאל אותו אם הוא אתיופי, הבחור חייך לו, אמר לו שפעם הוא היה אתיופי היום זה אריתריאה, הוא לא ידע מה זה אריתריאה, מה זה משנה אתיופיה - אריתריאה, הוא שלף לו אלף יורו ירוק קש, הבחור התלהב, רצה כבר לסגור, אז הוא הלך לצ'ינג' הקרוב, שיבדוק את השטרות,.
''עשר'' אמר לו, סטנלי, בעל הצ''ינג' תוך כדי שהוא מרים את האגודל שלו מאחורי השמשה המחוסמת, הוא שמח, שאל את האריתראי, במה הוא מתעסק, פחד שהכסף גנוב הוא אמר לו שהוא עובד בניקיון ושהוא חסך את זה, התקשר לבוס שלו לוודא שהכסף לא גנוב, הבוס בדק בקופה, הכל פיקס, לא חסר פרוטה, הכסף לא גנוב, סטנלי פישר צ'יינג' בע''מ מאשר שהכל תקין, מה יותר כשר מזה.
הוא סגר איתו עיסקה, תקע איתו כף והתרגש כשראה את הבדלי צבע עורם משתלבים זה בזה, הוא נזכר באותו רגע בשוקו לחמניה מהקייטנה, בארטיק שוקו וניל על החוף, השילוב היה מקסים.
זהו, חשב לעצמו כשעמד בתור לבנק, הוא סוגר את זה לפנסיה שלו, ועכשיו הוא יכול להתחיל את זמן חורף בשקט בלי דאגה, הוא יוכל להצטיין בלימודיו הקדושים וכשיגיע לגיל פרישה בטח זה יתפח, גם עוילמבא וגם עוילמזה, מה רבו מעשיך השם.

הבנקאית החיננית לא אהבה את השטרות, הם לא זוהו במכונה שלה, היא רצתה להחרים לו אותם, להזמין משטרה, למזלו הוא יצא בזמן מהסניף. הוא חיפש את האריתראי בתוך ההמולה אבל פתאום בין כל הדוסים לבושים בשחור והבחורים הצעירים עם החולצות הלבנות, המוח שלו כבר לא הצליח לזהות מה שחור ומה לבן. סטנלי בעל הצ''ינג' סגר את התריס מרוב בושה, בחיים הוא ספר מיליונים של דולרים, מה שרובנו לא זוכים בעוונותינו הרבים לספור כל ימי חיינו, אבל מה הוא יכול לעשות, זה לא אשמתו שבדיוק החליפו ליורו.

ישב הבחור בכיכר הצ'יינג', את הפליט הוא לא רצה לשפוט בטח זה לא פשוט להיות זר בארץ רחוקה אבל סטנלי, למה הוא לא לוקח אחריות, אילו הוא היה סטנלי פישר, במקום הוא היה לוקח אחריות על המילה שלו.

הוא פתח את החומש בפסוק ''והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון''
הוא התלבט עכשיו, אם להשקיע את זמנו בלהרוויח אלף יורו חדשים או ללכת לישיבה ולוותר על הפנסיה,
'' והודעת להם '' הדהד הפסוק בראשו, זה בית חייהם, תלמוד תורה או אולי אומנות להתפרנס בה.....