לאורך הלימוד בדפים הקודמים עולה הבדל מעניין בין המזיק לגזלן ובמקרים מסויימים ההבדל יוצר מצבים מעניינים :

א. בדף צח,א "הזורק מטבע של חבירו לים הגדול - פטור" , הגמרא מבארת את המצב במדוייק , רק כאשר המים צלולים וניתן לראות את המטבע ו"הזורק" לא ממש זרק אלא דחף את ידו של חבירו ובה היתה המטבע (עד כאן הגדרת מזיק) והיות ואחריות המזיק היא להשלים את מה שהחסיר לניזק , במקרה זה , לא החסיר היות והמטבע "בעין" ולכן יכול לומר לניזק "הרי שלך לפניך" , אך אם חטף את המטבע וזרקו בעצמו לים , הפך להיות גזלן ובכה"ג מחוייב להשיב לנגזל (גם אם צריך לשכור צוללן במקרה זה) ועד שלא ישיב לא יתכפר לו עוון הגזלה.
ב. בדף צז,א "התוקף ספינתו של חבירו" ונפחתה מחמת נזק שנגרם בשימוש התוקף, כאשר אדם מחזיק ספינת חבירו בניגוד לרצונו , אליבא דאיב"א , לא נחלקו רב ושמואל אלא בוחנים את כוונת התוקף , אם כוונת התוקף היתה לשכור , ישלם רק את דמי השימוש ואם כוונתו היתה גזילה ללא תשלום עבור ההנאה , ישלם את הפחת והיינו כשעת הגזילה וכדברי רש"י במקום.
ג. צו,ב "כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה" , מתוך הדין שפסק רב נחמן לגבי גזלן שהשתמש בצמד הבקר של חבירו ללא רשותו וחייבו רב נחמן לשלם חלק מהשבח שבשדה (שנבע כתוצאה מעבודת השוורים הגזולים) למרות שהגזלן משלם רק כשעת הגזילה אבל בוודאות לא משלם על ה"שימוש" בגזילה ובכך שמחזיר את הגזילה , מחזיר את חובו לנגזל.

ועוד לימודים המחדדים כי הגזלן אינו משלם מעבר למה שגזל (גם אם הנגזל מושבת ממלאכתו בזמן שהגזילה אצל הגזלן) בניגוד למזיק המשלם גם מעבר לשווי ישיר של הנזק.
האם הכל נובע מגזירת הכתוב "והשיב את הגזילה אשר גזל" ? מה עם נזקים עקיפים שנגרמים לנגזל ?