דוגמה תנ"כית :
כשלוט אמר לסדומיים וַיֹּאמַר אַל-נָא אַחַי תָּרֵעוּ. ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי.
מפרש בעל דרשות אבן שועייב ומובא בפירוש רבינו חננאל שכוונתו היתה כמי שמאיימים להורגו ומשליך עצמו על המאיימים לאמר נו נו נראה אתכם, הרגוני, ומתכוון שלא יהרגוהו כי הדבר מכוער לרצוח אדם בלי הצדקה, וכך גם כאן כוונתו היתה כרוצה לומר, האם ראוי שאוציא לכם תמורת אורחי את שתי בנותי ותעשו להן כטוב עיניכם דברים מכוערים במקום לאורחים ?
ברם קשה לפירוש זה ש'מתכתב' עם סיפור הפילגש בגבעה ושם הרי האיש הלוי אכן הוציא את פילגשו והפקירה. אמנם המארח האיש הזקן מהר אפרים לא הוציא את בתו כי הרי עד כה החרימוה בני המקום מלישא אותה לאשה. צ"ע.