הגמרא כאן מתלבטת ומציעה דרכים שונות להעריך בשת וצער. זה אינו כמה אדם ירצה לשלם כדי שלי יצטער אלא נוסחה יותר מורכבת . אם היה חוטף מכות כמה היה משלם עם רופא. אבל למה לא האופציה הפשוטה יותר?
נראה שיש לזה קשר לתובנות שהציעו כהנמן וטברסקי במחקרם על כלכלה התנהגותית. הם ציינו מניסוי שאנשים בבר ( אחרי שכבר נסגר) לא היו מוכנים למכור הכוס בירה שלהם אילו במחיר כפול ומשולש ממה שהיו מוכנים לשלם בקנייתו! אבל למה ? אם זה היה שווה להם 50 שקל למה לא היו מוכנים לקנות הכוס לכתחילה בסכום זה? ואם היה שווה רק 20 שקל למה אינם מוכנים למכור ב40 ?
הם הסבירו ( היה להם דוגמאות אחרות ) שיש חפצים מסוימים שאנשים לא חושבים עליהם במונחים כלכליים. כדי לבצע התרגום אנשים צריכים לקבל פי כמה מסכום הכלכלי להן. דוגמה נוספת בבתים. כדי לפתות אנשים למכור הבית שלא עומדת למכירה צריכים להציע הרבה יותר מערכו הכלכלי.
אז רוב אנשים לא מוכנים לחטוף מכות עבור כסף. כדי לתרגם לכסף צריכים ממש להגזים. ממילא הסוגיה ציינה מקרה של תשלומים לרופא במצבשחייבים לחטוף כדי לקבל מחיר נורמלי