הוא היה עבד טוב, עשה כל מה שבעלו אמר לו, ניקה וקרצף וברוך השם החיים הבריקו.
אלא שנכנסה בו יותר מדי יראת השם, הוא החליט ללוות את אדונו כל בוקר לתפילה, בהתחלה האדון הפציר בו שזה לא תפקידו, אבל העבד היה נאמן, ורצה לקיים אתו מצות שחרית.
הזהיר אותו האדון שזה לא רעיון טוב, הוא פחד שעבדו יתגאה, מוטב שינקה ושימשיך להבריק אבל העבד בשלו, כל בוקר מתלווה אליו בשבע, מאזן לו את תפילו מעל המצח, ועוזר לו לקום כשהחזן אומר ''ברכו''.

יום אחד, קם איש מן המניין, צחק על העבד עשה מעשה שלא יעשה ובייש את העבד ברבים בתפילה.
אחרי הקדיש דרבנן הוא חלץ לאדונו את תפילותיו, קיפל לו את טליתו בעדינות, פנה האדון למבייש שישלם לעבד את דמי בושתו, אך הוא סירב לשלם ''אין לי אחווה כלפיו'', ובכל זאת אחיך במצוות התרעם עליו האדון.

ראתה האישה את כל המעשה מלמעלה, השקיפה מעזרת הנשים והתביישה בשביל העבד, סך הכול שנינו חייבים במצוות, לצעוק היא לא יכלה גם לשתוק לא, פנתה למזרח וביקשה רחמים על נשיותה ועל מה שראו עיניה.

היא הציעה ברחמים לעבד שילך לספר לבית הדין, ''בטח תקבל על הבושה משהו'' אבל העבד בשלו הוא חייב לעזור, לעולם הוא חייב לנקות, בשביל זה קנו אותו וגם בבית דין אין כניסה לעבדים.

הלכה האישה ולבשה ארשת של ביטחון כדי לתבוע את עלבון העבד, לקחה את בנה הצדיק איתה, הוא הרי ישב ליד הבימה וראה הכול, אם ישאלו אותו הוא יספר את האמת, חשבה לתומה.
בבית דין בהתחלה סירבו לתת לה להיכנס, השומר אמר שאין כניסה לנשים ולילדים, ובטח לא לעבדים אבל היא התעקשה וביקשה הסברים.

פנה אליה המזכיר והסביר שלא נאה, ''כבודה בת מלך את, מה לך ולריבים ומדונים'', ''אבל ראיתי שמביישים עבד'' מחתה, ''שיבוא להעיד'' הציע המזכיר, אבל היא הצביעה על השלט ''אין כניסה לעבדים''

המזכיר פחד מפניה כי היא הייתה עורכת דין חמורת סבר, הסביר לה במטותא שהיא פסולה לעדות וזה לא בגלל שדעתה קלה, אדרבא, ראויה היא לבא בקהל, ''מי יותר ראוי לבוא ממך בקהל'' אמר לה המזכיר תוך כדי שהוא מחניף לה שתלך וקיווה שתעזוב את עניין העבד.
הילד צעק שזה לא פייר בכלל, הסביר לו המזכיר, שזה לא בגלל שפגיעתו רעה, צעקה האימא תנו לי להעיד אני ראויה בקהל, צעק הילד תנו לי גם להעיד, אני ראוי למילה, צעקה האימא שוב, צעק הילד, וחזר הדין לא הרי האימא כהרי בנה ולא הרי הילד כהרי אמו, הצד השווה שלהם שהם צועקים ורוצים להעיד למרות שהם לא מקיימים את המצוות כמו גבר וגם תכל'ס לא יכולים להעיד.
בסוף הגיע העבד למחות והצטרף לאשה ולילד, עשו לי ברית מילה, אני חייב במצוות כמוהם, תנו לי להעיד. אני האיש - עבד שהתבייש מקודם.

עמד המזכיר נואש עוד שניה הם פורצים את הגדר. למזלו של המזכיר עבר במקרה זלמן גזלן, הוא היה באמצע לברוח משוד בנק שהסתבך, קלט אותו המזכיר וביקש שיעזור, הוא חיפש אליבי, ושמח לעזור, ביקש המזכיר שיפנה את האימא ובנו, אך הם בשלהם רק רוצים להעיד, דחף זלמן גזלן את האישה החוצה, ויש אומרים דחף זלמן גזלן את הילד החוצה, מעשיו גרמו לו שהאישה לא תעיד, או שמעשיו גרמו לו שהילד לא יעיד.

ראה העבד ועשה קל וחומר, הבין שאין לו ייחוס, הסתכל למעלה לשמים ולמטה לארץ וראה שבאמת אין לו שום טיפת ייחוס בעולם והתעצב אל ליבו, אז הוא פנה אל כלי מלאכתו, שב אל הניקיון ועבד לעולמי עולמים.