בכל דיוני הגמרא לא ראיתי שייכתב שהסבר החיוב עת"ע הוא חיוב 'השבת המצב לקדמותו', כלומר היות והחובל בחבירו קטע לו את ידו או עקר את עינו, חל עליו חיוב עקרוני ( תאורטי כמובן ) להשיב לו את ידו או עינו למקומם ותפקודם. לו היה החובל מסוגל לעשות זאת, זה היה חיובו ובזה היה נפטר. למשל, לו כרת יהודי סיני לחבירו היהודי הסיני ( אני כותב כך כי בסין עושים זאת בלי חשבון בכלל ) את כלייתו, היתה חובתו להשתיל לו כליה חדשה במקום הכרותה או מיד אחר כריתתה להשתיל לו אותה מחדש ובכך לרפאו.
לו זו היתה משמעות הכתוב, היה יוצא שמשמעות 'עין תחת עין' לתת לו עין חדשה במקום הישנה. אך הפרשנות המקובלת היא שיש להוציא לחובל את עינו או לקטוע את ידו כעונש וב'מידה כנגד מידה' על החבלה שעשה בחבירו.
והרי משמעות המילה 'תחת' היא כמו 'במקום', ולכאורה לפי הפרשנות המקובלת היה צריך לכתוב 'כנגד'.
הנפקא מינה שונה מאד, כי אם באנו להעניש את החובל המזיק נחשב את הנזקים לפי המזיק בעוד שאם באים להשיב את המצב לקדמותו אצל הניזק מחשבים לפי הניזק.
הניתן לחדד את הסבר העניין בבקשה ?