בהיותי תלמיד רפואה כתבתי מאמר בבטאון להיסטוריה של הרפואה של האוניברסיטה העברית וביה"ס לרפואה 'קורות' שאינו יוצא עוד לאור כיום, על ההיסטוריה של הסוכרת וציינתי בו שלכאורה התיאור בתלמוד בדף היומי של היום, יכול להתאים לתיאור הסוכרת. אדם שנאסר עליו לאכול מזון המכיל סוכר הרי שהוא לכאורה סוכרתי. העובדה שקשה לו להיענות להוראה זו אופיינית ללוקים בסוכרת. גם העובדה שריפוי פצעים אצלם לקוי מאד ממספר סיבות והם נוטים יותר לזיהומים משניים אופייני לסוכרתיים. זהו התיאור המדוייק הקדום ביותר בהיסטוריה האנושית הידועה, היכול להתאים לסוכרת. ( יש תיאורים קדומים יותר אחרים, אך בהם או שהטיפול מזיק או אינו מועיל בעוד בתיאור התלמודי גם הטיפול המוצע נכון )
ברם כלל לא ברור מה ידעו בעת העתיקה על המחלה מבחינה רפואית בניסיון החיים של הקדמונים. כך שלמרות כל הנכתב לעיל אין זו יותר מהשערה סבירה.
יש חשיבות רבה בדיון התלמודי לקביעה שאי היענות להוראות רופא נחשבת לפשיעה בלי קשר לקושי להיענות להוראותיו, ברם יתכן שאי ההיענות שכאמור אופיינית לאחוז ניכר מהלוקים בסוכרת, מהוה חלק מהותי מעצם המחלה ואזי אינה פשיעה אלא אונס לפחות חלקית וצ"ע.