הגמרא מקשה על רב, לימא פליגא על רבה - ומביאה את המקרה של גנב חבית ששוה זוז והוקרה ושווה 4, נשברה מאליה משלם זוז, שתיה או שברה בידיים- משלם 4.
ולכאו' לא מובן מה הקושיא, הרי במקרה של מאליה - כעין גנב, כמו רב,
ובמקרה של שברה בידיים- אולי רב יסכים לכך? ומה שאומר רש"י, (שצריך עוד ביאור) לכאורה תומך בכך, שכותב ששברה או שתיה זה כעין טביחה או מכרה, אני מבין מכאן שדינם שווה לגבי זה שיש כאן איזשהו חידוש בגניבה ולכן יתחייב מחדש, וזה גםמה שרב אומר, אז מה הקושיא עליו??

יאיר לבני