א)נג: אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין כו'
וברש'י לענין נזקין- כגון אם דחפו שם 'אדם' והוזק כו' דהא דקיימא לן לגבי בור שור ולא אדם, בקטלא קיימא לן כגון אם נפל לתוכו 'עבד' ומת כו'
לכאורה צריך עיון דפתח באדם וסיים בעבד ומה כוונתו בזה.

ב)נג: לענין ד' דברים ודמי ולדות אדם חייב ושור ובור פטור (פטורין) כו'
וברש'י אדם שדחפו חייב אבל השור והבור פטורין דקיימא לן איש בעמיתו ולא שור בעמיתו וכן בדמי ולדות אנשים כתיב ולא שוורים. עכ"ל
המיעוט הוא איש ולא שור , אנשים ולא שוורים , ומנ"ל למעט בור. וצע"ק

ג) נג:-נד. ר' יהודה מיחייב על כלים בבור כו' ונפל שמה שור או חמור .... ולא כלים ורבי יהודה או לרבות את הכלים ורבנן או לחלק (דלא תימא אינו חייב עד שיפול שם שור וחמור ביחד - רש"י) ורבי יהודה לחלק מונפל משמע (לשון יחיד - רש'י) ורבנן ונפל טובא משמע (כמו ועשה בצלאל ואהליאב , ובא האות והמופת , ובא הארי ואת הדוב - רש'י)

יש לעיין אם "טובא משמע" היינו אפילו הרבה (יותר משנים) או דילמא רק שנים , דהנה המקורות שהביא רש'י רק מלמדנו שלשון יחיד קאי גם על שנים ואפשר שעל שלש ויותר לא או דילמא לא שנא.

ד)נד: אמר רב ירמיה .... לא מיבעיא שור שהוא פקח דחייב אבל שור חרש שוטה וקטן אימא חרושתו גרמה לו קטנותו גרמה לו וליפטר קמ"ל
ויל"ע מדוע לא קאמר גמרא "אימא שטותו גרמה לו" וצע"ק

ה) נה. אווז ואווז הבר כו' אריך קועיה (חרטומו ביק בלע"ז - רש'י) גמלא פרסא כו' אלים קועיה (צוארו עב - רש"י)
לכאורה צ"ע בשינוי פירושו.