אמר מר ומודה איסי בע''ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בע''ש מאי ברשות איכא כדר' חנינא
דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא
רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה :

מה יסוד ההתר והרשות לרוץ בע"ש?
מפשט הסוגיה נראה שעניין זה מוסבר דוקא ע"י הנהגתו של ר"ח ולא של ר' ינאי (בגמ' אמרו 'כדר' חנינא' ולא 'כדר' חנינא ור' ינאי')
מה ההבל בין שניהם?
ר"י היה נוהג להמתין לבוא השבת בביתו והיה מתעטף ועומד במקום עד כניסת השבת (בשקיעה?!)
לעומתו היה ר"ח יוצא לקראת השבת המלכה.
להיכן ולמה היה יוצא?
נ"ל שהיה יוצא מחוץ לעיר וזאת משום שבתוך מקום הישוב רבה ההמולה לפני כניסת השבת וא"א להקדים ולהכניסה מוקדם כאשר כל סובביך עדיין עסוקים בענייני חול (נ"מ להלכה שניתן לקבל שבת מוקדם רק במקום שאין בו יהודים שעדיין לא קיבלו שבת). ע"כ היה מקדים ויוצא לשדות ששם היה ניתן לקבל השבת בהקדם. בדרכו לקבל פני המלכה היה נוהג כמנהג המבואר בברכות יט ש"מדלגין הינו על ארונות של מתים לראות פני מלך מהאומות" וק"ו שיש לנהוג כך לראות פני שבת הכלה המלכה.
יוצא אם כן שריצתם של החסידים לקבלת שבת מחוץ לעיר היא היסוד לפטור הרצים ברה"ר בע"ש.