הגמרא מסתפקת במשסה כלבו של חבירו...

שאלה: מה הדין בכלב מועד לנשיכות, נושך כל הנקרה בדרכו, וכעת הרגיזוהו/שיסוהו ונשך, האם זה נכלל בספק הגמ' לפטור את בעל הכלב.
לדעתי: לא יתכן לפוטרו. כי מדוע נאמר שנשך רק בגלל השיסוי, והרי הוא מועד לנשיכות.

ולפי"ז צע"ג: הגמ' מוכיחה משור שמשמשו בו ואינו נוגח, הא נגח חייב. ולכאורה, כיון שמדובר בשור מועד הנוגח גם בלא משמוש, אין צד שאם יגח לאחר משמוש יהיה פטור. כי מדוע נאמר שנגח כעת רק בגלל המשמוש. ואם כן איך הגמ' רוצה להוכיח מכאן שכלב תם שנושך רק לאחר שיסוי, יהיה חייב.

אשמח מאד מאד לתשובה
תודה רבה