בהמשך לדברי הגמרא בכו,ב באדם המזיק "לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון" ידועה מחלוקת הראשונים בנושא

תוס' (ועוד ראשונים ככה"נ) בדף כז,ב מחלק בין אונס גמור לאונס שאינו גמור ופוטר באונס גמור ("אונסין גדולים" כדברי הרמב"ן)
רמב"ן מחייב אף באונס גמור (ודבריו אצלנו ובהרחבה בב"מ פב,ב)
(ישנה דעת הריב"א הפוטר במקרה אונס כשהמזיק פועל לטובת הניזק).

בגמרא אצלנו, מובאים דברי רבה כאשר "נפל ברוח שאינה מצויה" (ובדאי נחשב לאונס) ואעפ"כ חייב בנזק (למעט בד' דברים)
הרשב"א במקום מבאר כי עסקינן באונס שאינו גמור היות ומלכתחילה לא היה לו לעלות לגג בתנאים כאלו ומכאן כמובן הוכחה לדברי התוס' (כי באונס גמור אכן יהיה פטור) .
הרמב"ן נאמן לשיטתו , יבאר כי אכן מדובר באונס גמור ובכל אופן יתחייב וכדבריו בב"מ "ולאו אונס גדול ולאו אונס קטן הוא...ונפל מן הגג ברוח שאינה מצויה , הרי הזכירו סוף האונסים כולם דרוח שאינה מצויה אפילו כאותה של אליהו...אבל רוח שאינה מצויה , לא הוזכרה בתלמוד אלא לענין אונס שהוא מן האונסים הגדולים שבעולם ואכמ"ל".

"וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה וְהִנֵּה ה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה לֹא בָרוּחַ ה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה"

אולי נוגע בהבדל האם אנו קונסים את המזיק או משפים את הניזק (וכפי הביטוי שהוזכר כבר "המקום ימלא חסרון הניזק")
באותו המקרה , שתי הבנות מנוגדות בין גדולי עולם