רש"י על הגמרא כאן מפרש
" דמאוס בלישה - שמדובקת בו עיסה דמאוס לשון לכלוך ".
רש"י נותן פירוש בתוך פירוש:
1. דמאוס בלישה=שמדובקת בחבל עיסה
2. דמאוס=(החבל) מלוכלך.

ומה אין כאן?
אין מה שדבר ראשון עולה במוחנו: שמראה החבל דוחה ומגעיל - שהחבל מָאוּס !
בא רש"י ואומר לנו:
לא כתוב 'מְאִיס בלישה' אלא כתוב:
"דִּמְאַוַּוס בלישה" שפירושו
שמדובקת בחבל עיסה!

וכן מצינו במסכת יומא דף נג עמוד א
"... רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה, עד דמנגפן כרעיה ומתווסן [בשני ו"ו !, אשבח] אסקופתא דבי רב יוסף דמא" [תרגום חופשי: כשרבא היה נפרד מרבו, רב יוסף שהיה סגי נהור, הוא היה הולך לאחוריו כשפניו מופנים לרב יוסף, וכה גדולה הייתה יראת הכבוד של רבא לרב יוסף עד שלא שם לב והיה נתקל במשקוף והדם מפציעה זו היה מלכלך את המשקוף].

ובאין רש"י על ומתווסן אסקופתא - נפנה למפרשים נוספים:

בית הבחירה למאירי

רבה [צ"ל רבא. אשבח] כשנפטר מרב יוסף שהיה רבו היה הולך לאחוריו עד שיצא מן הבית אף על פי שהיה רבו סגי נהור ולא היה יודע בזה כלום והיו לפעמים רגליו מתנקפות עד שהיתה האסקופא של בית רבו מלוכלכת בדם וכשהודיעו לרב יוסף שכך היה הוא עושה בירכו להיות ראש ישיבה אחריו ונתקיימה בו:

הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פרק ב הלכה יד מפרש:
"... ואם היה על החבל אוכל ובעת אכילתן פסקוהו משלם גם על החבל נזק שלם".
להרמב"ם פשוט: שהבצק על החבל הוא לא לכלוך ולא מאיס!